|
|
Page:330
גם מחוץ למעגלי האליטה החלו יהודים לעשות את דרכם אל לב השיח האירופי המודרני . שלמה מיימון , פילוסוף נודד תמהוני מליטא , התבלט בברלין כעילוי בתורה , כתלמיד מובהק של הרמב"ם , כפרשן דגול של קאנט , לדעתו של קאנט עצמו , וכמחבר אוטוביוגרפיה ( 1792 ) שהרשימה את גתה ורבים מבני דורו . הוא תיאר בה את נחישותו "ללכת לברלין ולעקור מקרבי בכוח ההשכלה את שארית אמונות ההבל . " מיימון היה אחד החלוצים במסע הזה . שישה דורות של יהודים צעירים ממזרח אירופה באו לברלין בחיפוש דומה אחר "כוח ההשכלה , " ריגושי הרומנטיקה , משיכת המודרניזם וקסם המודרניזציה היהודית עצמה . גם בקהילה היהודית הוותיקה חלה התעוררות , פרי מפגשן של החירות האינטלקטואלית שהציע משה מנדלסון עם חירות אזרחית גדלה והולכת . הרופא מרקוס הרץ , בעלה של הנרייטה ( שנזכרה לעיל , ( היה תלמיד וידיד קרוב של עמנואל קאנט ומרצה מבוקש לפיזיקה . מוסדות ההשכלה החדשים שיסדו דוד פרידלנדר ויצחק דניאל איציג כללו בית ספר חופשי , "בית חינוך נערים" שמו , לצד בית דפוס וחנות ספרים . כתב העת העברי הראשון , המאסף , עבר מן העיר קניגסברג לברלין ב1784– ויצא לאור ביוזמתה של "חברת דורשי לשון עבר" בהנהגת יצחק אברהם אויכל ומנדל ברסלאו . את ההשראה למפעל חסר התקדים הזה נתן מנדלסון , שהילל והדגים את יופייה ועושרה של העברית , את הליריות שלה ואת כשירותה להיות שפה ספרותית מודרנית . אך מעבר למנדלסון , באופק ההתחדשות הלשונית הזאת שלא היה לה אח ורע , ניצב ההוגה הגרמני יוהן גוטפריד פון הרדר , שהלאומנות התרבותית הגרמנית שלו הניעה דורות של אנשי ספר יהודיים לחפש את "נקודת הכובד" הרוחנית של עמם . בהשראת הרדר ואנשי הרומנטיקה הגרמנית , שעוררו לחיים ספרותיים לשונות אירופיות רבות , קמה אפוא גם התנועה לחידושה של העברית הקדומה ושל רוחה המיוחדת לה . עורכי המאסף זימנו בקול קורא מבחר מאמרים עבריים בענייני מדע ומתמטיקה , היסטוריה וביוגרפיה , דברי תורה וענייני השעה . כך היתה ברלין לאחד מע -DEת התרבות העברית החדשה בגלגולה המשכילי המוקדם , מאה שנים לפני שזימנה לה הציונות פרק המשך מפואר בהקשר של לאומיות מדינית . אביו הרוחני של המאסף היה נפתלי הרץ וייזל , בן דורו של מנדלסון , וכמוהו בן תורה ( תלמידו של יהונתן אייבשיץ ) ואוטודידקט מודרני . וייזל עבד עם מנדלסון על תרגום וביאור החומש , ובעצמו כתב ספרי דקדוק ושירה עבריים . כשהוציא הקיסר האוסטרי יוזף השני "צו סובלנות , " שבין השאר אכף השכלה כללית על היהודים , תמך בו וייזל בחום ועורר עליו את זעמם של רבנים רבים . חיבורו דברי שלום ואמת ( 1782 ) חנך את הפולמוס , התוסס עד היום , בדבר מהותו ויעדיו של החינוך היהודי . יהודים במוסדות ההשכלה הגבוהה כניסתם המאסיבית של היהודים אל מוסדות ההשכלה הגבוהה באירופה החלה בגרמניה . האוניברסיטה הברלינאית החדשה , מיסודו של איש הנאורות וילהלם פון הומבולדט , היתה בין הראשונות שפתחו שעריהן לסטודנטים יהודיים . הללו זכו למבט אל תוך קרביה של התרבות הגרמנית , ובתוך כך ראו באור חדש את תרבותם שלהם . היינריך היינה , שהאזין בברלין להרצאותיו של גיאורג וילהלם פרידריך הגל , נכנס אל פנתיאון הספרות הגרמנית בזכות ספר השירים המפורסם שלו , ובו גם שיר המופת הגרמני–לאומני "לורליי . " הוא כתב ניתוחים חדים כתער של ספרות גרמניה והגותה . גם לאחר התנצרותו התמודד היינה , מחבר הרבי מבכרך ונעימות עבריות , עם שורשיו היהודיים כהומניסט חילוני מודרני . קארל מארקס , שאף הוא למד בברלין , עיצב את תפיסתו מתוך התנגדות להגל ולאור השפעתו של הסוציאליסט היהודי משה הס . מארקס הנחיל לבאים אחריו מיזוג רב עוצמה ( שתכופות נתפס כ"יהודי ( " של תפיסות מטא–היסטוריות גרמניות עם רגישות חברתית , ניתוח " מדעי" של תולדות הכלכלה המדינית ואמונה לוהטת בעתיד . חניכתם האקדמית של היהודים הובילה גם לאקדמיזציה של ה"יהדות" כמושג מופשט , ה . Judentum– ליאופולד צונץ , היסטוריון ופילוסוף , ייסד ב1819– את "מדע היהדות , " חקר ההיסטוריה והמחשבה היהודית בכלים אינטלקטואליים מודרניים . צונץ שאף לגלות את היסוד הקבוע , המהותי , של היהדות בכל גלגוליה ומפגשיה עם תרבויות העולם . בכך המשיך את דרכו של משה מנדלסון , והשפיע גם על תפיסה רומנטית–למדנית של היהדות בספרות האירופית , הניכרת למשל ברומן הוויקטוריאני הגדול של ג'ורג' אליוט , דניאל דירונדה . ברלין היתה ערש היהדות הרפורמית והלא–הלכתית . נערכו בה ניסיונות המודרניזציה החשובים של הדת והפולחן היהודיים . בולט בה "בית הכנסת החדש" שהוקם ב , 1866– מבנה מאורי–רומנטי עם עוגב וכיפת זהב , שהיה לסימן היכר ארכיטקטוני ותרבותי של ברלין . סדר התפילה , על פי "הנוסח החדש , " התאים לזרם הליברלי–מתון של הקהילה , אשר ניתב לו דרך מרכזית בין "עדת ישראל" החרדית לבין הקהילה הרפורמית , שגרסה מודרניזציה מפליגה אף יותר בפולחן היהודי . אברהם גייגר , אחד הרפורמטורים הגדולים של היהדות , התמנה לרב הראשי של קהילות ברלין ב1870– ועמד בראש
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|