|
|
Page:326
ה"מודרניסטים" האלה אין זכר לדת או לחיי הדת . לעתים ניתן למצוא אצלם מוטיבים של שיתוף בין קהילתי , למשל בהעלאת דמותו של אל–סמואל בן–עאדיאא' המשורר היהודי הקדםאיסלאמי שכתב שירה ערבית מפוארת והיה ידוע בנדיבותו ובנאמנותו . במהלך שנות ה30– הופיעו בבגדאד כתריסר ספרים שנכתבו ערבית בידי סופרים יהודיים – כשישה או שבעה מהם בתחום הסיפורת וכמספר הזה בשירה . רוב הסופרים האלה המשיכו לפעול גם בשנות ה40– וה50– ושניים או שלושה מהם נשארו בבגדאד שנים לא מעטות לאחר שרוב מניינה של הקהילה עלה ארצה בשנים 1950 ו . 1951– סופרים יהודים בולטים להלן כמה מהבולטים שבסופרים היהודים שפעלו בבגדאד במאה ה : 20– מוראד מיכאל , משורר ומחנך ידוע . קובץ שיריו אל–מרוג' ואל–צחארא ( מרחבי אחו ומדבריות ) הופיע בשנת , 1931 וכלל שירים בפרוזה בנוסח המזכיר את האסכולה האמריקנית–ערבית שהבולט בסופריה היה ג'ובראן ח'ליל ג'ובראן . עד יום מותו בקיראון שבישראל הרבה מיכאל לכתוב שירים , מקצתם בנוסח הקלאסי ומקצתם בפרוזה פיוטית . ספר שיריו הכולל הופיע בארץ בשנת , 1988 שנתיים לאחר מותו . בישראל , שאליה בא בשנת , 1949 שימש מפקח בכיר בחינוך הערבי . אנואר שאול , משורר , מספר , עורך ומתרגם , שפעל בעולם הספרות העיראקית משנות ה20– עד צאתו מבגדאד בשנת . 1971 אנואר שאול היה , ללא ספק , הסופר והמשורר העיראקי היהודי המודרני בה"א הידיעה . הוא היה מיודד עם גדולי סופריה של עיראק משחר נעוריו , ושבועונו אל–חאצד , שהוזכר לעיל , היה כתב העת הספרותי החשוב ביותר שנערך בידי אדם שצמח בתוך הקהילה היהודית . הוא השתתף בכתיבת מחזות ותסריטים , אבל עיקר יצירתו היה בסיפור הקצר ובשירה . בבגדאד פרסם כמה קובצי סיפורים מקוריים ומתורגמים , ואחרי בואו ארצה פרסם אוטוביוגרפיה מרתקת ( סיפור חיי בארץ הנהריים , ( 1980 על חייו כסופר עיראקי וכיהודי–ערבי ששאף להוסיף ולהתגורר בבגדאד גם לאחר התחסלותה של הקהילה היהודית . מאיר בצרי , כלכלן וסופר יליד בגדאד , בן למשפחת רבנים , שרכש חינוך ערבי ואירופי מעמיק . ערך את כתב העת של לשכת המסחר של בגדאד ובה בעת הרבה לכתוב יצירות רומנטיות וריאליסטיות , שירה וסיפורת . הוא היה , כנראה , הסופר היהודי האחרון שנשאר בבגדאד , לאחר שכמעט התרוקנה מיהודיה . הוא עבר לאנגליה בשנת . 1974 בלונדון פרסם שורה של ספרים ביוגרפיים על אישים עיראקיים , ובארץ התפרסם קובץ שירים כולל שלו וכן אוטוביוגרפיה שכותרתה מחופי החידקל לחופי התמזה . ( 1991 ) הסופר היהודי האחרון שיש להזכירו בהקשר הבגדאדי הוא שלום דרוויש , יליד עיר שדה שהגיע לבגדאד בעודו נער ( הוא העלה ברגישות רבה תמונות מימיה הראשונים של המשפחה בעיר הבירה בסיפורו "שיירה מהכפר ( " והשתלב היטב בחיי הקהילה היהודית ובחיי הספרות של העיר . דרוויש למד משפטים ושימש במשך שנים מזכיר הקהילה היהודית של בגדאד ( חרף היותו אדם חילוני בהליכותיו ובכתיבתו . ( בבגדאד פרסם דרוויש שני קובצי סיפורים שזכו לתהודה ספרותית רבה ונכתבו עליהם מחקרים ופרשנויות : בני–חורין ועבדים ( 1941 ) ומקצת הבריות . ( 1943 ) סיפוריו בולטים בריחוקם מהנוסח הרומנטי שאפיין רבים מקודמיו , וכן מצטיינים הם בשנינותם וברוח ההומור , הסרקסטית משהו , המפעמת בהם . הוא עלה ארצה בעלייה הגדולה של ראשית המדינה , ובארץ פרסם קובץ סיפורים נוסף בערבית ושמו ביצת התרנגול ( 1975 ) ונובלה בעברית ושמה פריים , פריים . ( 1981 ) תחומי תרבות אחרים שבלטה בהם השתתפותם של צעירים יהודיים , בעיקר בשנות ה30– וה , 40– הם התיאטרון ( למעשה – תיאטרון חובבים ) וכן מוזיקה וציור ופיסול . צעירים רבים למדו במכון לאמנויות יפות שהוקם בבגדאד בשנת . 1936 ניצנים של פעילות תיאטרונית יהודית בבגדאד הופיעו כבר בתקופה העותמאנית , ואולם רק בשנות ה20– ניכרה התעוררות ממשית בתחום הזה : בפני הקהל היהודי הוצגו מחזות ממיטב הקלאסיקה האירופית בתרגום לערבית , וכן מחזות מקוריים ערביים ואף מחזות שנכתבו בידי יהודים מבגדאד . בתי הספר בבגדאד שימשו זירה לניסיונות חוזרים ונשנים להעלאת מחזות בעברית ובערבית . חלק מהסופרים הצעירים מאוד שהחלו לכתוב בבגדאד אך הגיעו ארצה בטרם בשלו כסופרים , המשיכו לכתוב בארץ . יש מהם שהוסיפו לכתוב בערבית ( הבולטים שבהם הם המספרים סמיר נקאש ויצחק בר–משה , ( אך רובם עברו לכתיבה בעברית או חדלו לכתוב . בין הסופרים שעברו לכתיבה בעברית המספרים סמי מיכאל ושמעון בלס והמשוררים שלמה זמיר ויואב חייק . דמותה של בגדאד , לרבות בגדאד היהודית , משתקפת ביצירות כגון חופן של ערפל ( 1979 ) וויקטוריה ( 1993 ) של סמי מיכאל , ובספריו של שמעון בלס והוא אחר ( 1991 ) ובעיר התחתית . ( 1979 ) הרומן מפריח היונים ( 1993 ) של אלי עמיר מעלה תמונה עשירה של קהילת יהודי בגדאד בשנותיה האחרונות . יצוין שיהודי בגדאד היו אחוז גדול מאוכלוסיית העיר במחצית הראשונה של המאה ה20– ( כ ( 30 % – והתגוררו בשכונות יהודיות ( לא סגורות ) או בשכונות מעורבות , שהאופי היהודי ניכר בהן בעיקר בשבתות ובחגים , כאשר הלכו
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|