|
|
Page:324
הישיבות הגדולות של סורא ופומבדיתא שפעלו קודם לכן בערי השדה עברו לבגדאד ומשכו אליה תלמידי חכמים מכל העולם האיסלאמי . ר' סעדיה גאון ( 942-882 ) נולד במצרים וממנה נדד לא"י–סוריה , התיישב בבגדאד , ושם שקד על עיקר יצירתו הדתית , הדקדוקית והפילולוגית בעשורים הראשונים של המאה ה10– לספה"נ ( בין השאר תרגם רס"ג את התורה וכן כמה מספרי התנ"ך האחרים לערבית . ( חיי הרוח והספרות פרחו בין יהודי בגדאד בימי הזוהר של העיר , והשלטון המוסלמי התייחס בכבוד למנהיגי הקהילה . הנוסע הספרדי הנודע בנימין מטודלה מתאר בהתפעלות רבה את הכבוד הגדול שנתן השלטון לראש הגולה ( המתייחס על בית דוד . ( חיי הקהילה היהודית לא היו מנותקים מהנעשה בקרב המוסלמים . הווזיר הגדול נקרא בשנת 937 לפשר בין רס"ג לדוד בן–זכאי , ראש הגולה הסמכותי , כאשר פרץ ביניהם סכסוך קשה שנמשך שנים אחדות . מאז המאה ה , 12– ולמעשה קצת קודם לכן , איבדה בגדאד את הבכורה בעולם היהודי לטובת ערים אחרות : קהיר , גרנדה , קיירואן , צפת , חלב ( ארם צובה ) ועוד . ואולם במאה ה , 18– עם התאוששות תנועת המסחר , החלה בגדאד היהודית להתעורר לפעלתנות מחודשת . במאה ה19– נוצרו קהילות–לוויין משגשגות בהודו , ובעוד כמה מארצות המזרח הרחוק , שרוב תושביהן הם יוצאי בגדאד ובנותיה . במחצית השנייה של המאה ה19– החלה בגדאד היהודית לחדש את נעוריה . לאחר ייסוד בית המדרש "בית זילכה" ב1840– בהנהגתו של הרב עבדאללה סומך , הוקם בשנת 1864 בית הספר המודרני הראשון לבנים , בהשראתה ובסיועה של חברת "כל ישראל חברים" " ) אליאנס , ( " ובעקבותיו נוסד בית ספר מקביל לבנות , וכן בתי ספר דומים בערים עיראקיות אחרות . בתי הספר האלה אפשרו לצעירים ולצעירות חינוך שהוא ביסודו חילוני ואוניברסלי . צרפתית ( ולפעמים גם אנגלית ) לימדו בהם לצד הערבית ולצד מקצועות הלימוד המקובלים במערכות החינוך המודרניות , בעיקר בצרפת . חיים סעדון , בקובץ המוקדש ליהודי עיראק , מתאר את שלושת השינויים הבולטים שהכניסה מערכת החינוך של כי"ח : האחד – פתיחת מערכת החינוך לפני הבנות ; השני – שילוב החינוך המקצועי כביטוי לאידיאולוגיה של כי"ח בדבר הצורך בפרודוקטיביזציה של הקהילה היהודית ( ביה"ס המקצועי הראשון נוסד ב ;( 1874– והשלישי – הוראת ארבע שפות : ערבית – כשפת המקום ; צרפתית – כשפה הראשית בכי"ח ; תורכית – על פי מצוות השלטון העותמאני ; ועברית – על פי תביעתה של הקהילה היהודית . עם ראשית תקופת המנדט הבריטי ( 1920 ) גברה בעיראק ההשפעה התרבותית הבריטית , גם בתחום החינוך . לאחר שעיראק נעשתה עצמאית ( 1931 ) הוכפפו בתי הספר היהודיים לפיקוח ממשלתי עיראקי , שנמנע מהתערבות בתוכני הלימוד . ילדי הקהילה התפצלו בין אלה שלמדו במסגרות חינוך יהודיות , והם היו הרוב הגדול , לבין המיעוט שלמדו בבתי ספר ממשלתיים . בשנות ה20– וה30– של המאה ה20– נוסדו בתי ספר נוספים בעלי דגש תרבותי אנגלי ( כגון ביה"ס התיכון "שמש , " שנוסד ב , ( 1928– וכן שורה של בתי ספר יהודיים בעלי דגש ערבי–עיראקי . צעירים יהודיים , ובתוכם אף מספר קטן של צעירות יהודיות , החלו ללמוד במוסדות להשכלה גבוהה בעיראק עצמה וכן בביירות , בפריז ובלונדון . רובם פנו למקצועות "תכליתיים" כמו רפואה , הנדסה , מסחר והוראה . לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה חיו בבגדאד כחמישים אלף יהודים , שהיו כ 57 % – מיהודי עיראק . עם הקמת המדינה העיראקית בחסות הבריטית בשנת 1920 הועסקו צעירים יהודיים רבים במשרדים ממשלתיים שונים , כגון רשות הרכבת ומשרד האוצר , הכלכלה והתחבורה . כבר בשנת 1920 התמנה ששון יחזקאל ( לימים בעל תואר הכבוד הבריטי "סר ( " לשר האוצר העיראקי הראשון , והנהיג במשרדו נורמות עבודה מתוקנות . הוא בחר בצעירים מוכשרים בני עדות שונות למשרות הפקידות הגבוהה . אברהם אל–כביר , בן העדה היהודית , נתמנה למשנה לחשב הכללי ולימים , לאחר לכתו של יחזקאל , היה מנהלו של משרד האוצר העיראקי במשך שני עשורים . השופט דוד סמרה עלה בשירות משרד המשפטים ושימש זמן ממושך סגן נשיא בית המשפט לערעורים ( מעין בית משפט עליון . ( הסחר עם אירופה ועם ארצות המזרח הרחוק נוהל בשנות קיומה של המדינה העיראקית בעיקרו בידי צעירים יהודיים יודעי שפות ובעלי קשרים עם הארצות האלה . הצעירים האלה שימשו מתרגמים בכל רמות התרגום , לרבות בעיתונות שהחלה להתפתח בשנות ה . 20– עלייתו של מעמד ביניים משכיל חוללה שינויים מופלגים בחייהם ובהתנהגותם של היהודים ( ובמידה רבה , גם בחיי מעמד הביניים המוסלמי והנוצרי . ( הלבוש המסורתי פינה מקום ללבוש אירופי ( חליפות מעונבות לגברים , כובעים אירופיים ו"עיראקיים , " שמלות בסגנון אירופי לנשים ) ולארכיטקטורה מטיפוס חדש . במקום "הבית הגדול" שבמרכזו חצר פתוחה וסביבה חדרים שהן יחידות לענפי "המשפחה הגדולה , " הוקמו עתה בתים קטנים , מעין וילות , שבכל אחת דר בית אב אחד שמספר הנפשות הממוצע שלו הוא . 6-5 ליד השווקים המזרחיים הישנים הוקמו חנויות ובתי כולבו מפוארים ( ובהם הכולבו הידוע "אורוזדי–בק , " שפעל בבגדאד ובבירות אחרות במזרח הקרוב . ( מועדונים חברתיים קמו בעיר – אחדים מהם של צעירים יהודיים , שיצרו לכידות חברתית מסוג חדש , כלומר את מקום הלכידות הדתית החליפה לכידות מקצועיתמעמדית המטפחת גם את תרבות הפנאי . מועדוני ספורט
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|