|
|
Page:323
המודלים העיקריים של תפיסת המציאות היו קשורים במושג האבולוציה , כפי שהוא התפתח במחשבה החברתית והאנתרופולוגית של המאה ה . 19– בכל אמירה צריך היה להימצא איזה משקע של עבר – סגנוני , מושגי , מטפורי . כאן הובנה הציונות כחתירה לעתיד מעוגן בעבר . היהדות הובנה כהוויה לאומית המבוססת על המוסר של נביאי המקרא . כאן התייחסו בבוז לחידוש השיטתי , ה " חרושתי , " של הלשון העברית כפי שנעשה בירושלים בידי משפחת בן–יהודה ; התייחסו בחשד לסופרים החדשניים של ורשה , כי"ל פרץ ודוד פרישמן . תיאור נטורליסטי של מציאות חברתית שבהווה ( ברוח " המהלך החדש , (" ללא חשיפת עומקים היסטוריים , נחשב לרדוד ולקיקיוני . טשרניחובסקי של האידיליות , על המימטיות הנרחבת וההומור שבהן , נתקבל כאן בברכה ; אך טשרניחובסקי של הליריקה הדחוסה , הסוערת , הקוראת להינתקות מן העבר , נדחה . המהפכנות הניטשיאנית של ברדיצ ' בסקי , שמצאה את ביטויה בלשון מטפורית מביעת–רגשות ובכתיבה קטועה–לירית , אף היא לא נשאה חן בעיני בעלי " נוסח אודסה . " הם תבעו חדשנות מתוך המשכיות , הווה ועתיד המעוגנים בעבר , שהוא , לפי תורתו של אחד העם , המרכיב המכריע ב " אני " הלאומי . זה האחרון יאבד את זהותו ויתרסק במידה שיתנתק משורשיו . " נוסח אודסה" העמיד אפוא משהו מעין נורמה של " קלאסיות" במחשבה ובספרות ואפילו בפעילות הציבורית והמפלגתית של האינטליגנציה היהודית המודרנית . הנורמה תרמה לקיבוע התחושה בקיומה של תרבות מודרנית יהודית מבוססת , הניצבת איתן על הקרקע ההיסטורית ועל הרציו התקיף . מובן שהיה בנוסח גם גורם מעכב , מכביד , שהרומנטיקה היהודית בת הזמן – ולאחר מכן המודרניזם – בעטו בו ; בניגוד לסופרים הרבים שנהרו לאודסה מעיירות תחום המושב , פסח עליה ברנר בדרכו לארץ–ישראל – היא פשוט לא עניינה אותו . עם זאת היתה יעילותה של ה"קלאסיות" האודסאית ( שידעה להכיל בתוכה גם את הרומנטיזם הגדול של ביאליק ) בפעילותה כנורמה מכוונת , מרסנת ומבנה ני < C ת בעליל במשך זמן רב , עד לערב מלחמת העולם . מעבר לתכנים הקונקרטיים של "נוסח אודסה" היתה אודסה , כבירה ספרותית עברית במהלך ימי שני דורות , מושג מטפורי , כמעט מיתי . בכל קצוות תחום המושב חלמו עליה צעירים , ששאפו לחירות , להתבטאות , להשכלה וליצירה . הם הגיעו לכאן בהמוניהם – כמו שהגיע לכאן ביאליק הנער בבורחו מישיבת וולוז'ין . הם ביקשו שיגיה עליהם אורם של סופרים גדולים , של מנהיגים רחבי דעת . גם בשעה ש"נוסח אודסה" התמצה ואיבד את יעילותו הנורמטיבית , עדיין נותר בתרבות העברית ה"חלום" האודסאי , מה שאליעזר שטיינמן , שהיה רחוק מאוד מן הנוסח האודסאי , כינה "דבש באודסה . " אכן , אודסה היתה לצעירי ישראל שואפי הדעת בכל רחבי רוסיה כמין יערת דבש מושכת במתיקותה ממרחקים . אלה שדרו בה ופרשו ממנה התגעגעו אליה וחגגו את חזרתם לרחובותיה , כפי ששר המשורר יהודה קרני : ארבע שנים ואני בגולה / , פליט אודסה החביבה / וברביעית שבתי הנה / לראות שוב ביפי אביבה / . יפי אביבה , להט קיצה / ומשניהם – פלאי סתווה /; שני אביבים לאודסה / , עדנת כספה ועדנת זהבה . רבים היו מי שניסו לשכפל את אודסה במקומות שאליהם הגיעו במהלך חייהם , בעיקר בארץ–ישראל . ש' בן–ציון ניסה ליצור ביפו של ימי העלייה השנייה מעין אודסה ספרותית בזעיר אנפין . עגנון תיאר את יפו זו כפארודיה על אודסה . בבואו לארץ באמצע שנות ה20– ריכז ביאליק סביבו ממסד ספרותיתרבותי , שאורי צבי גרינברג כינה בלגלוג "אודסה דפלשתינא . " אבל ניסיונות השכפול לא הצליחו . לכל היותר הם הביאו ליצירת חיקוי רפוי או גם נלעג . אודסה העברית היתה תופעה חד–פעמית , שאי אפשר לשחזר אותה מחוץ לזמנה ולמקומה . הזימון ההיסטורי של חירות ומכובדות , מודרניות ומסורתיות , חופש וריסון עצמי , שהיה אפשרי בעיר השמשית שלחוף הים השחור בעשורים שבין מיצוי האידיאות של ההשכלה להצהרת בלפור , לא חזר על עצמו . בלב רבים נותר זיכרונה של אודסה כבבואה זוהרת , כמכוות געגועים , כדבריו של שלום עליכם : "הוי אדעס , הוי אדעס / , בלעדייך אני מס ( מת " . ( יהודי בגדאד המודרנית ששון סומך בימי הביניים היתה בגדאד , שנוסדה בשנת , 762 לבירתו הפוליטית והתרבותית של העולם הערבי–האיסלאמי , עד לנפילתה לידי המונגולים בשנת . 1258 בבגדאד פעלו בין המאה ה8– למאה ה12– מוסדות לימוד רבים ומרכזי פעילות תרבותית מגוונת , לרבות "בית אל–חכמה" " ) בית החוכמה ( " שהיה מעין ספרייה ומכון לתרגום מדעי משפות עתיקות ( בעיקר יוונית בתיווך הלשון הסורית . ( בגדאד היתה אז גם בירתה של התרבות והדת היהודיות .
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|