|
|
Page:320
המאה . התיאטרון העירוני המהולל שלה עודד חידושים במוזיקה – הקלאסית , הליטורגית ובסופו של דבר גם העממית – וזו נעשתה פופולרית בקברטים העירוניים שהיו לכור היתוך פורה לכליזמרים , ובראשית המאה ה20– גם לנגני ג'אז רוסיים . בשנות ה30– וה40– של המאה ה18– הופיעו בעיר סופרים צעירים שפרסמו את יצירותיהם ברוסית ( ואפילו באיטלקית ובצרפתית . ( הספרות והתיאטרון ביידיש מצאו להם בית כבר בשלב מוקדם . ישראל אקסנפלד , אברהם גולדפאדן , אלכסנדר צדרבאום ( שעיתונו החלוצי ביידיש , קול מבשר , החל להופיע כאן , ( וכמובן שלום יעקב אברמוביץ' ( מנדלי מוכר–ספרים , שעמד במשך שנים רבות בראש התלמוד–תורה הפרוגרסיבי המקומי , ( יצרו כאן את רוב יצירותיהם . יצירתם טופחה כאן מכמה סיבות : מו"לים של ספרי יידיש ועברית מילאו כבר בשנות ה60– תפקיד פעיל בנוף התרבותי היהודי המקומי , והשליטים המחוזיים שהעיר היתה בתחומם היו בעלי שאיפות ספרותיות והיו מעוניינים באווירה תרבותית פתוחה יותר שיהיו בה מעט ככל האפשר עכבות ומוסכמות . מעמדה של אודסה כמרכז יהודי של חידושים מוסדיים ועושרה הביאו גם לידי כך שהיא נעשתה באמצע שנות ה80– של המאה ה19– למרכז הרוסי של תנועת "חובבי ציון , " שבראשה עמד ליאון פינסקר , רופא וסופר מקומי שפרסם בשנת 1882 את חיבורו אוטואמנסיפציה . הוא , ומשה לייב לילינבלום , המשכיל הליטאי שהאוטוביוגרפיה שלו חטאות נעורים ( 1876 ) ריתקה אליה דור שלם של צעירים קוראי עברית , ארגנו את תנועת העולים להתיישב בארץ–ישראל עד ראשית שנות ה . 90– במרכז החוג השאפתני של האינטלקטואלים העבריים עמד גם , בחלק ניכר של אותו זמן , הליברל הלאומי היהודי אשר גינצברג , הידוע יותר בשמו הספרותי אחד העם ( ר' מדור ההגות היהודית המודרנית וגם ציונות רוחנית במדור תנועות לאומיות וחברתיות . ( מסותיו חדות הלשון , שמשכו עליהן תשומת לב מרובה ( הראשונה בהן כונתה אופיינית בשם " לא זה הדרך , ( " הטילו צל על המפעל הציוני בשני עשוריו הראשונים . לעיון מחדש שהקדיש אחד העם להיבט ההיסטוריפילוסופי של העבר היהודי היתה מכל מקום השפעה על ידידו הקרוב שמעון דובנוב , שצעדיו הראשונים כהיסטוריון בוגר נעשו באודסה . אחד העם , דובנוב , מנדלי , המשורר שמעון פרוג , המסאי יהושע רבניצקי , אלחנן לוינסקי , הסופר שייסד את יומון היידיש הראשון באודסה גוט–מארגן , המשורר חיים נחמן ביאליק , שרובם היו תושבים חדשים באודסה , גרו בה תקופות ממושכות וניסו בה את רעיונותיהם , לעתים קרובות תוך כדי מחלוקת ביניהם . המסאי העברי הנמרץ והרהוט – שהיה גם הוא בן חוגם – חיים צ'רנוביץ כינה אותם בשם "חכמי אודסה . " ( צ'רנוביץ עמד בראש ישיבה מודרנית , שבה לימדו ספרות עברית מודרנית בד בבד עם הטקסטים היהודיים הקלאסיים . ( סביבם , תוך שהם מנסים לרוב להתבדל מהם מחמת הפרובינציאליות של "חכמים" אלה , שהיו דוברים רוסית משובשת , מקובעים על התרבות היהודית והשפעתם על יהודים שעברו תהליך של אקולטורציה היתה מצומצמת , היו יהודים בעלי מקצועות חופשיים , אנשי עסקים וסטודנטים , מקצתם ליברלים ומקצתם רדיקלים בעלי אוריינטציה פוליטית שצפתה עתיד אירופי לרוסיה . ולדימיר ( זאב ) ז'בוטינסקי , שגדל בסביבה תרבותית זו והיה מעורה בה , תיאר אותם בצורה חיה ואוהדת ברומן פיאטרו . עדות לצד נוסף באקולטורציה של יהודי אודסה ניתן למצוא בעולם התחתון היהודי הלא מבוטל , שהיה משולב אינטימית בעולמם של המבריחים , הגנגסטרים , בתי הזונות המרובים והמפורסמים של העיר ( שרבים מהם היו בבעלות יהודים , ( ושזכה לתיעוד שאין דומה לו בסיפורת של איסאק באבל . ניתן לומר כי הדיוקנאות שעיצב של ילדות באודסה ושל חיי הגנגסטרים שלה השפיעו השפעה חזקה יותר משל כל סופר אחר על הרושם המתקבל בימינו על דמותה של העיר , עברה ויהודיה . העיר , שקנתה לה שם כקן של קנוניות , היתה גם צומת תרבות יחידאי , פורה ויצירתי , והיא הטביעה בלא ספק על החיים התרבותיים היהודיים המודרניים חותם של קיימא יותר מכל מקום אחר . אם היתה עיר במהלך המאה או שתי המאות האחרונות שהעניקה יותר השראה – וגם יותר השראת–נגד – היתה זו אודסה . היא שימשה דגם ליצירתה של תל–אביב ( מאיר דיזנגוף , שהיה בין מייסדיה והיה ראש עירייתה הראשון , גר שנים רבות באודסה , ( והמחלוקות המקומיות הייחודיות לה שימשו רקע לרבים מהאידיאולוגים הראשיים של הלאומיות היהודית . השפעתה של אודסה על נעימתה של הלשון התמציתית המאופקת של חלק ניכר כל כך של ספרות ימינו , על המשחק בין הלירי והפרוזאי , נותרת כצלו המתמשך המזהיר והבלתי נמנע של בחיר בניה , באבל .
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|