|
|
Page:288
קפקא , חיפש אף הוא במסורות התיאולוגיות של היהדות מקורות של מחשבה פואטית ופרשנות פילוסופית לשאלת המודרנה . חיבוריו המרכזיים של בנימין הוקדשו לספרות הרומנטיקה הגרמנית , לשאלת מחזה–התוגה של תקופת הבארוק , לשירת שארל בודלר ולמחקר תרבותי של מפעל הפסאז'ים בפריז . לצדם העמיד עבודות קטנות יותר , ובהן מסות על שאלת מוצא השפה , התרגום והסיפורת , רשימות על התיאטרון האפי ועל מחזותיו של ברטולד ברכט , וכן דיוקנות ספרותיים , מאמרי ביקורת רבים על ספרות רפובליקת ויימאר , טקסטים אוטוביוגרפיים ותסכיתי רדיו לילדים . בניגוד למורשת הנאורות , בולטת ביצירתו של בנימין המגמה לייסד מיתוס חדש של העידן המודרני . עבודותיו שבות , לפיכך , לחשוף את התשתית המיתולוגית של התרבות ולגלות את המשקעים העמוקים של המחשבה הדתית בסטרוקטורות החילוניות לכאורה של המודרנה . כארכיאולוג של התרבות המודרנית התמסר בנימין למחקר אסתטי של החורבן . יותר מכול שבו את לבו צורות אסתטיות שבורות , פרגמנטים וציטוטים , הניכרים , לדוגמה , בשירה האלגורית של דרמת הבארוק הגרמנית , באומנות המונטאז' של "חוג דאדא , " בפואטיקת המחוות של קפקא או בעלילות הקטועות בתיאטרון של ברכט . אסתטיקה של שברים והריסות היתה , לדידו של בנימין , הצורה האותנטית של המודרניזם , המוכרח לספר על שקיעת האדם ועל שברי זהותו . בהקשר הזה מיקם בנימין גם את פרשנותו לשאלת המסורת היהודית . כהשקפת עולם איבדה , לדעתו , היהדות את לכידותה ואת יכולתה כמסורת , אך עדיין בכוחה להוריש קטגוריות אתיות , כגון ההשגחה או תשומת הלב , הגלומות במחזורי התפילה , או צורות אסתטיות נדירות המתגלות באגדות התלמוד ובספרות הקבלה . חורבן עולם התרבות היהודי–הגרמני יצירתו של בנימין ואורח חייו , כאקדמאי שנדחה , כמבקר שהקדים את זמנו , כסופר גולה , ששם קץ לחייו במעבר גבול בספרד בעת מנוסה מפני הגסטאפו , היו זה מכבר לאלגוריה תרבותית – סמל לחורבן עולם התרבות היהודי–הגרמני וסימן לשבר בזהותה של האינטליגנציה האירופית . גורל דומה מגלם גם הסופר , המסאי והמתרגם יליד וינה סטפן צווייג . יצירותיו הספרותיות , ובעיקר הנובלות הרבות פרי עטו , כבר מבשרות את ההכרה הפסימית שאותה יטביע לבסוף באוטוביוגרפיה עולם האתמול בדבר שקיעתה של הציוויליזציה האירופית . רבות מן הנובלות של צווייג מוקדשות לסוגיות פסיכולוגיות , לחשיפת תשוקות ארוטיות מודחקות וליצרי מוות המתגוררים בגופה של החברה הבורגנית . סיפוריו הקצרים מתנהלים לעתים קרובות בפריפריות של הטריטוריות האזרחיות , במלונות , בבתי מרפא ואולמות הימורים , בהפלגות ונסיעות , ושם מצייר המספר דיוקנות מיוסרים של החברה המודרנית . הפרוזה של צווייג מתעדת היטב את סימני הדקאדנס של התרבות הבורגנית באירופה : בסיפורים " ריצת אמוק , " " סוד לוהט " ו " עשרים וארבע שעות בחיי אישה " הוא שב לספר על נטיית ההתאבדות של גברים שלא מצאו את מקומם במעונות החברה האזרחית ועל נשים הנושאות זיכרונות ללא קץ על אהבות שהוחמצו . היצירות האלה ואחרות מתארות אריסטוקרטיה החוגגת את שעתה האחרונה , בורגנות החיה בניוון וכפייה מוסרית והמון המופיע כמאסה מאיימת על בימת ההיסטוריה . בתוך גלריה זו שיבץ צווייג גם דמויות של יהודים , המשוטטים בסיפורים " סוד לוהט " ו " לב גווע " כאישים נטולי מסורת בחללים מנוכרים של בתי מרפא . כמה מעבודותיו של צווייג , כגון הדרמה ירמיהו , עוסקות במפורש בעיזבון האתי של היהדות , שבו קיווה צווייג למצוא מקור נוסף להנמקתה של השקפת עולם הומניסטית וראייה פוליטית פציפיסטית . מכאן שיצירתו של צווייג עשויה להעיד על הטענה כי בספרות ואלטר בנימין – יצירתו כסופר גולה ששם קץ לחייו במעבר גבול בספרד בעת מנוסה מפני הגסטאפו היתה מכבר לאלגוריה תרבותית , סמל לחורבן עולם התרבות היהודי-גרמני
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|