|
|
Page:287
ספרותיות , היו בעלי השפעה גדולה על חוגי המודרניזם . ורפל , שנמנה עם בני שיחו של פרויד , אמנם הטמין ביצירותיו דימויים פסיכואנליטיים , אך לעתים קרובות הוא נתן להם פרשנויות עצמאיות או גוון אירוני . במחזה פאולוס בין היהודים משנת , 1925 שנכתב בין השאר בהשראת רשמיו של ביקור שעשה בארץ–ישראל , מסתמן המפנה הדתי ביצירתו של ורפל . המחזה משרטט את דרכו של מייסד הנצרות היוצא מעולמה של היהדות אל העולם הרחב , כאילו היתה בתנועה הזאת – מירושלים לרומא – אלגוריה לייעוד התרבותי של הספרות היהודיתהגרמנית , כנושאת בשורה חדשה , אסתטית ואתית , ממקורות היהדות . לצד פאולוס המגלם את הזהות האקספרסיוניסטית של האדם החדש מופיעות במחזה דמויות שונות המגלמות את העולם היהודי הישן שלפני החורבן : רבנים קשי עורף , קנאים ומתבוללים . פאולוס של ורפל הוא אפוא דמות אסתטית " קדושה" הנושאת בשורה בדבר התחדשותה של האמונה המונותיאיסטית על ידי שחרור מן החוק , הסרת עול המצוות וייסוד שיח האהבה . במורכבותה של הדמות הזאת חיפש ורפל גם דרך של הגדרה עצמית יהודית חדשה . גם ביצירותיו המאוחרות , הרומן ירמיהו , המחזה דרך ההבטחה והמסות התיאולוגיות שנאספו בקובץ בין מעלה ומטה , צייר ורפל את נתיב הגאולה של יהדות אירופה , כאילו היתה זו דרך של שיבה נצחית , דרך של התחדשות מטפיזית , המחפשת את זהותה בסיפורי האבות ובנאומי הנביאים . עבודתו האחרונה לתיאטרון , הקומדיה יעקבובסקי והקולונל משנת , 1945 היא , עם זאת , הערה אירונית על גורלו של העם היהודי באירופה , שאותו מגלם במחזה מהגר יהודי מפולין , אמן תחבולות , הניצל ללא הרף מרודפיו ונמלט לבסוף מאירופה . בנסיעה זו של גיבורו האחרון המחיז ורפל את תנועת ההגירה שעמה הסתלקה גם הספרות היהודית–הגרמנית ממולדתה . סימנים למגמה של שנאה "עצמית" בעבודותיו של ורפל , ביצירותיהם של טולר , שטרנהיים וסטפן צווייג , ברשימותיו של המבקר והסאטיריקן קארל קראוס ובכתביו של פרנץ קפקא יש המוצאים סימנים לאותה מגמה של "שנאה עצמית , " אשר פשתה כביכול בחוגי ההגות והספרות היהודית–הגרמנית במאה ה . 20– הנטייה למהלכים של ביקורת עצמית , השימוש הבררני במקורות התיאולוגיים , הזיקה האמביוולנטית ליהדות מזרח אירופה , הטיפול האירוני בשאלת הזהות והיחס המרוחק – אם כי אוהד לפעמים – למפעלי ההגירה וההתיישבות של התנועה הציונית , הם אכן מסימני ההיכר של הגוף הספרותי היהודי–הגרמני . ראיה למורכבות הזאת היא עיזבונותיו של פרנץ קפקא . ברשימות יומן וברבים ממכתביו ביטא קפקא עניין עמוק בעולמותיה של היהדות . דיאלקטיקה של משיכה ודחייה אפיינה את זיקתו לדת היהודית ומוסדותיה וסקרנות וספק היו טבועים במפגשיו עם ספרות הקבלה והתלמוד . זיקה דו–משמעית , תשוקה וריחוק , משלה גם בעמדתו כלפי מהגרים יהודים ממזרח אירופה וייחדה את יחסו ליידיש . לבטי הזהות של קפקא , הסתייגותו מפתרונות אידיאולוגיים וחיבתו לאוטופיות התבטאו גם בהרהוריו על הציונות . הנסיעה לארץ–ישראל היא אחת הפנטזיות שאותן שכתב קפקא במכתבי האהבה שלו , שנותרו רחוקים מכל מימוש . ואולם בעבודותיו הספרותיות נהפכים הנושאים היהודיים לדמויות סמויות , לצורות אוניברסליות נטולות סימני היכר לאומיים : ספרות קפקא מתרגמת את שאלת הזהות של יהדות אירופה לדיון כללי ופתוח בשאלת ההוויה המודרנית . את הניסיון ההיסטורי , ההגותי והלשוני של יהדות אירופה טומן , מכאן , קפקא בספרות מינורית , שבכל רבדיה מלמדת על קרע – על שבר שאי אפשר עוד לאחות אותו בזהותו של הסובייקט . גיבורי הפרוזה של קפקא מושלכים אל חלל וזמן מנוכרים ומשחקים בעלילות אלגוריות , המספרות בלשון עקיפה על חורבן המסורת , על עולם שניטל ממנו ניסיון ההתגלות ועל נסיעות חגיגיות וריקות של מהגרים , סטודנטים ושוטים היורשים אולי את מסעותיהם של תלמידי חכמים . נושאים תיאולוגיים מן המסורת היהודית–נוצרית , כגון שאלת הבשורה , ההתגלות , האשמה ובעיית החוק , מנסח קפקא מחדש כמיתוס מודרניסטי של חיי יומיום . רישומים ספרותיים דומים ניכרים , לדוגמה , בפרגמנטים "הבשורה הקיסרית" ו"לפני שער החוק , " וברומן הנעדר , המספר על הרפתקאות של מהגר המגיע לאמריקה ומחפש לשווא דרך של הצלה מן האשמה הקדומה . האשמה היא גם גורלו של הבן רדוף שררת האבות בסיפור " גזר–דין , " והיא שאינה מניחה ליוסף ק ,. גיבור הרומן המשפט . לעתים נדירות מסמן קפקא לגיבוריו פתחי הצלה , דרכי מילוט ורגעי שחרור . הרגעים האלה מתגלים לפעמים בתיאורי מסעות , או ברישומים של תנועות אקרובטיות הטבועים בסיפורי קרקס שונים פרי עטו . פוטנציאל של שחרור טמון גם בעבודת השפה של קפקא , שאמנם כתב את סיפוריו בגרמנית גבוהה ותקנית , אך נהג להרבות בהם במשפטים טפלים , בהיגדים נוגדי מציאות ולשון משאלה , ולחולל סטיות תחביר קלות , שהן מעין הערות אירוניות על הסדר והמשמעת של השפה . האוונגרד הספרותי של קפקא נוצר אפוא על קווי התפר שבין התנסות ביוגרפית , המגלה גם את לבטיו כיהודי–גרמני , ובין לשון אלגורית , המעתיקה שאלות תיאולוגיות לעולמות ביורוקרטיים , חללים זעיר בורגניים ומרחבים מנוכרים חסרי זהות הפתוחים עדיין לפרשנות . מבקר הספרות ואלטר בנימין , אחד מפרשניו המקוריים של
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|