|
|
Page:284
מגמות בתרבות היהודית במחצית השנייה של המאה ה20– ולבנות לעצמה רצף של התפתחות סגנונית . וכך , גם כאן , ההיסטוריה של המוזיקה המזרחית והשיח סביבה הצמיחו בהדרגה הייררכיה אמנותית בין מי שנתפסו כחדשנים ומקוריים לבין מי שיוחסה להם רדידות וחקיינות . בראשה של ההייררכיה הוצבו שמות כמו להקת צלילי העוד , להקת צלילי הכרם , דקלון , זהר ארגוב , חיים משה , מרגלית צנעני , אביהו מדינה וזהבה בן , שיוחסה להם עשייה מוזיקלית המממשת נוסחת צליל שמכליאה הכלאה מוצלחת מזרחיות עם מערביות לכדי מוזיקה ישראלית ייחודית . הנוסחה הזאת כוללת הגשה קולית היונקת מן המוזיקה הערבית , שימוש בעברית כמו–מקראית בתמלילים , שימוש בכלי נגינה חשמליים ואלקטרוניים בדרך של דימוי של כלי נגינה מסורתיים , מקצבים הממזגים השפעות מיוון ומתימן , ועוד . כחלק מן המאבק הכללי של המזרחיות הישראלית להכרה תרבותית ויוקרה חברתית יוחסה בהדרגה למוזיקאים המייצגים של המוזיקה המזרחית ייצוגיות כלל ישראלית . במהלך שנות ה90– התעמעם במידת מה המתח בין הפופ / רוק הישראלי לבין המוזיקה המזרחית , ולקראת סוף המאה התמסד למעשה רפרטואר נרחב של יצירות מוזיקה פופולרית משתי המסגרות כמסמן של ייחודיות מקומית , כביטוי של ישראליות ילידית , כקאנון של מוזיקה המגדירה ישראליות . מעבר לצורות התרבות הפופולרית , שאליהן ראוי להתייחס כאל אמנויות בנות זמננו , אפשר לאתר דפוסים דומים של התגבשות , התפתחות והתקבלות גם בתחום המשיק של תרבות הצריכה . הייצור והצריכה של מוצרי מזון , אופנה ועיצוב הבית , למשל , עברו אף הם בעשורים האחרונים תהליך של זניחת הדגש שהושם בייחודיות מקומית ואימוץ של סוגי מוצרים , מותגים ועולמות תוכן גלובליים . תחום הפרסום , המקשר בין התחומים האלה לבין הצורות האמנותיות של התרבות הפופולרית , הוא זירה מרכזית המתווכת את השתזרותה של תרבות הצריכה בישראל , את הדימויים המקומיים של יוקרה , בילוי , נהנתנות והישגיות אל תוך מסגרות גלובליות באמצעות הנכחה והתאמה של מותגים בינלאומיים . בכללותה , אפוא , התרבות הפופולרית בישראל היא – כבארצות רבות אחרות – מרחב של פעילות ייצור וצריכה של תכנים ומשמעויות שמשבש את הדימוי המסורתי של ייחודיות תרבותית לאומית , ושוזר את התרבות המקומית , במישור הקיום היומיומי , במסגרות של קוסמופוליטיות תרבותית . ובמילים אחרות , התרבות הפופולרית בישראל היא מרחב פעילות מרכזי , לצד מסגרות אחרות , שבו מתקיימת ההיכרות והפתיחות כלפי תכנים תרבותיים לא מקומיים , ובעקבותיה מתבצעת הפיכתה של הישראליות לעולם תוכן שיש בו הרבה מן המשותף עם עולמות התוכן של חלקי עולם אחרים . המודרניזם בספרות היהודית–הגרמנית גלילי שחר הספרות היהודית–הגרמנית היא אחת הירושות הגדולות של התרבות המודרנית . מאז המאה ה18– ועידן הנאורות , שעה שבה נכנסו אל השדה הספרותי בארצות הדוברות גרמנית , נעשו הסופרים היהודיים לדוברים מובהקים של המודרנה . אחד ממבשריה של המגמה הזאת היה היינריך היינה , שביצירותיו טמונים היו כמה מיסודותיו של אותו עולם ספרותי שבדרך : ההכרה במשברי המסורת היהודית , ביקורת הנאורות , ההרפתקנות האסתטית , תודעת זרות והזהות האירונית . בשדה הספרותי של המודרניזם , בשליש הראשון של המאה ה , 20– אכן היו מעורבים יוצרים רבים ממוצא יהודי . המעורבות הזאת הורגשה באופן ניכר במרחב הדובר גרמנית בארצות מרכז אירופה – בחוגי התרבות בגרמניה , באוסטריה ובצ'כיה . רבים מן הסופרים באו מקהילות שהיו נתונות אז בתהליכי שיא של הידמות ואינטגרציה תרבותית ועמדו בזיקה חלשה למסורת היהודית . השפה והספרות הגרמניות היו גם להם , כמו להיינה ולבני דורו , אתר של אמנסיפציה – מקום של שחרור והגדרה עצמית . אל הגוף הספרותי הזה שייכים היו אנשי "חוגי פראג , " ובהם פרנץ קפקא , מאקס ברוד ופרנץ ורפל , חברי התנועה האקספרסיוניסטית , ובהם קארל שטרנהיים , ואלטר הזנקלוור , ארנסט טולר , אלזה לאסקר–שילר , אלפרד דבלין ופאול קורנפלד , חברי "חוג דאדא , " ואלטר מהרינג ואיוון גול , ולצדם יוצרים מודרניסטים אחרים , כגון יעקב וסרמן , סטפן צווייג , ליאון פויכטוונגר , הוגו פון הופמנסטל , ואלטר בנימין , אלפרד קר וקארל קראוס . הספרות היהודית–הגרמנית היא גוף ספרותי מגוון מאוד , בעל זהויות רבות , סותרות בחלקן . עם זאת אפשר לחזור ולסמן בה כמה תכונות , המעידות על אופייה כמפעל
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|