|
|
Page:281
תרבות פופולרית מוטי רגב המונח תרבות פופולרית מתייחס למכלול של מוצרים תרבותיים וצורות אמנותיות הנקשרים לתרבות כתעשייה , לעתיר 9 ת בטכנולוגיה ולתפוצה רבת עותקים ( כולל שידור . ( במוקד התרבות הפופולרית מצויות צורותיה האמנותיות : הקולנוע , הטלוויזיה , הצילום המסחרי , המוזיקה הפופולרית וכן סוגות מסוימות של ספרות . תחומים שונים של צרכנות – אופנה , מזון , עיצוב ועוד – משיקים ואף חופפים לתכנים של האמנויות הללו , וזאת בעיקר באמצעות הפרסום , אשר מושתת על צילום מסחרי , קולנוע ומוזיקה פופולרית . הצורות והתכנים של התרבות הפופולרית התפתחו והתגבשו במרוצת המאה ה , 20– מתוך שהם נתפסים כנחותים ביוקרתם התרבותית לעומת האמנויות העיליות המסורתיות וכפחותים באותנטיות ובמקוריות שלהם ביחס לתרבות העממית . הנחיתות והפחיתות של התרבות הפופולרית נבעו מעצם הדבר שהיא מ 9 נעת לרוב בכוח היגיון מסחרי מובהק וגלוי , שדפוסי הייצור שלה עתירים בטכנולוגיה מתוחכמת , ושאת התבניות הסגנוניות שלה מאפיינים לקטנ 9 ת ואימוץ של רכיבים יצירתיים ממקורות מגוונים . סיבה נוספת ליוקרה התרבותית הנמוכה של מוצרי התרבות הפופולרית היא מערכת הכוכב 9 ת , ההופכת את בעלי המקצוע הניצבים בחזית המוצרים התרבותיים ( שחקנים / יות , מגישי / ות טלוויזיה , זמרים / ות וכו ( ' למוקד של מעין פולחני אישיות . האוניברסליות של הטכנולוגיות , ההכלאה הבין–תרבותית שביסוד הלקטנות הסגנונית וכן צמיחתם של " כוכבים " בינלאומיים עשו את התרבות הפופולרית לעולם תוכן קוסמופוליטי , המבטא ביטוי מובהק את הגלובליזציה של התרבות . זאת , יחד עם ההקשר המסחרי , הפכו את התרבות הפופולרית לבלתי לגיטימית לצורכי סימון אותנטיות וייחודיות בהקשר של תרבות לאומית או אנינות טעם . במילים אחרות , אל מול ה " קדושה " והנשגבות המיוחסות ליצירות האמנויות העיליות , ואל מול האותנטיות והשורשיות המיוחסות לתרבות העממית , התלווה לתרבות הפופולרית במרבית שנות המאה ה20– דימוי של צרכנות המונית והעדר מקוריות . לאור זאת יש להבין את עצם נוכחותה ופריחתה של התרבות הפופולרית במאה ה20– כתהליך של הפרת סדר תרבותי , שהתרחש לא אל מול דתות מסורתיות דווקא , אלא אל מול מרחבים ציבוריים מודרניים , שהם עצמם חילוניים , של אורתודוקסיה : הלאומיות ואנינות הטעם . התחזקות נוכחותן של הצורות התרבותיות הפופולריות במרחב הציבורי וברפרטואר הטעמים של מגזרים חברתיים נרחבים , מתוך דחיקתן של האמנויות העיליות ושל התרבות העממית , היתה תהליך של הפרת הייררכיות נוקשות של איכות אמנותית ושל מסגרות קנאיות של ייחודיות תרבותית . לקראת סוף המאה ה , 20– עם ההתגוונות הרבה של התכנים והתחכום הגובר של המבנים הצורניים בתרבות הפופולרית , ולאור זאת גם ההתחזקות של היוקרה התרבותית , ההערכה האמנותית והלגיטימציה החברתית לחלקים ניכרים ממנה , התחולל שינוי מסוים במצב הזה . בתוך צורות תרבותיות כמו הקולנוע והמוזיקה הפופולרית נוצרו קנונים של "יצירות מופת , " והתפתחו מנגנוני ניתוח ושיפוט משוכללים . כמו כן התרחב והעמיק הייחוס של אותנטיות ומקוריות ליצירות בתחומים האלה ובתחומים באחרים , והו נעשו לגיטימיות לצורכי ייצוג דפוסים חדישים של אנינות טעם וסימון הייחודיות התרבותית של זהויות קולקטיביות מסוגים שונים , כולל של אומות . חלקים של התרבות הפופולרית צברו לקראת תחילת המאה ה21– סוג של יוקרה חברתית שהקנתה להם מעין סטטוס של מורכבות וקאנוניות מהסוג שהיה שמור לאמנויות העיליות ולתרבות העממית . הדברים האלה תקפים גם לתרבות הפופולרית בישראל . מראשיתה שאפה התנועה הלאומית של היהודים בארץ לכונן עולם תוכן של ייחודיות תרבותית על פי הדגם הרומנטי של הלאומיות האתנית . בתוך הדגם הזה הושם באופן מסורתי דגש רב בנאמנות לשפת האומה , וכן ניתן מעמד בכורה , ולמעשה בלעדיות , לאמנויות העיליות ולתרבות העממית . יצירותיה של הראשונות אמורות לבטא פסגות של יצירה לאומית מקורית , ותכניה של השנייה אמורים לבטא קשר עמוק אל הטבע של הארץ וקדמוניותה . אכן , המצאתה של "ישראליות" " ) עבריות , " בניסוחים המוקדמים ) כתרבות לאומית ייחודית היתה פרויקט שיוחסה לו חשיבות עליונה . בתהליכי הקידוש של צורות תרבותיות ויצירות אמנות שאמורות לסמן את הישראליות , ניתנה , שנים רבות , עדיפות לספרות , לשירה ולמחזאות ( בהיותן אמנויות עיליות מילוליות , העושות שימוש בעברית , ( וכן לסגנונות ציור ופיסול אשר פורשו כבעלי ייחודיות " ארצישראלית . " כמו כן הושקע מאמץ רב בהרכבה ובניסוח של תרבות עממית שיהיה אפשר לפרש את תכניה כנובעים מתוך נופי הארץ והמחזוריות המקומית של עונות השנה , או כממשיכים של קדמוניות ילידית . במקביל הושתתו מוסדות התרבות בישראל על הדגם המודרני המסורתי של טיפוח אמנויות עיליות כביטוי העיקרי והמובהק למצוינות אמנותית . על רקע זה נדחקו הצורות התרבותיות הפופולריות בעשורים הראשונים לקיום המדינה לעמדה של שוליות בכל הנוגע לייצוג
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|