|
|
Page:278
תריסר מלחינים מקצועיים . הבולטים שבהם היו א"צ אידלסון , יוסף מילט , חנינא קרצ'בסקי ופואה גרינשפון . על המחסור הבולט בשירי ילדים בגנים ובבתי הספר ניסו לענות משוררים כביאליק , טשרניחובסקי ויצחק קצנלסון , ושני גננים עבריים מוורשה : יחיאל הלפרין ( אביו של המשורר יונתן רטוש ) ויצחק אלתרמן ( אביו של נתן אלתרמן . ( גל מאורעות הדמים בתחילת שנות ה20– מצא הד גם בשירי הזמר שהושרו אחרי קרב תל–חי ונפילת טרומפלדור : "בגליל בתל–חי" לאבא חושי ו"מדן ועד באר–שבע" לזאב ז'בוטינסקי . מאז מצאו כל גל 'מאורעות' וכל מלחמה את הדיהם המושרים גם בזמר העברי . הפריצה הגדולה של האמנות הישראלית והזמר העברי החלה בעשור שאחרי תום מלחמת העולם הראשונה . זה אחר זה הגיעו ארצה מוזיקאים כמרדכי גולינקין ( שיסד אופרה בתלאביב הקטנטונת , ( יואל אנגל ( מלחין הדיבוק , ( נחום נרדי ( שבשיתוף אשתו , הזמרת ברכה צפירה , עיבד והלחין בסגנון מזרחי משירי ביאליק , ( מרדכי זעירא , משה ביק , מתתיהו וינרשלם , יואל ולבה , יצחק אדל , עמנואל פוגצ'וב–עמירן ועוד ; משוררים ופזמונאים ( רחל , אברהם שלונסקי , יוסף אוקסנברג , אביגדור המאירי , אלכסנדר פן ועוד . ( אליהם הצטרפו מלחינים ילידי רוסיה שחיו בארץ מנעוריהם : יהודה שרתוק–שרת ( מלחינם הראשון של שירי רחל ) וידידיה גורוכוב–אדמון . רבים מהמלחינים שהגיעו ממזרח אירופה ניסו לשוות ללחניהם אופי מזרחי . כאשר נוסד בשנת 1925 תיאטרון " האוהל , " ביקש המלחין הרוסי שהגיע כדי להלחין את השירים להצגה התנ"כית יעקב ורחל לחיות תחילה שבועות מספר בכפר ערבי ליד שער הגיא , כדי לקלוט שם את "אווירת ימי התנ"ך . " הצייר–המספר נחום גוטמן , שנעוריו עברו עליו בנוה–צדק , כתב בסיפורו "איש המנגינות" על גיבורו הבדיוני , ברוך סגלוביץ–כינורי : "הוא רצה לחבר מנגינה ארצישראלית . לא בכיינית , לא עצובה , לא משרה דיכאון . הוא רצה שהמנגינה שלו לא תזכיר את השירים הערביים או האוקראיניים , וגם שלא תהיה הורה ... הוא רצה שתהיה חזקה , יפה , צנועה , אך מלאת ביטחון . מנגינה שבה יורגש כי מחברה נולד , חי וגם ימות בארץ–ישראל . " בשנים 1928-1927 נוסדו בתל–אביב שני הקברטים הסאטיריים , "הקומקום , " ו"המטאטא , " שבא במקומו . את המילים לשיריהם כתבו אביגדור המאירי ועמנואל הרוסי לפי לחנים זרים . "המטאטא" הציג בשנת 1933 "מחזמר" עברי ראשון ושמו המנון לתוצרת הארץ , שמלחינו היה עולה חדש בן 22 מוורשה , משה וילנסקי . שנה אחר כך נעשה האגרונום נתן אלתרמן בן ה24– לפזמונאי הקבוע של "המטאטא" והוכתר ל"נסיך הפזמון העברי . " במשך 15 השנים הבאות כתב אלתרמן עם וילנסקי , זעירא ועם דניאל סמבורסקי – מלחין שהגיע מגרמניה אחרי עליית היטלר לשלטון – ואחרים לא רק מאות פזמוני קברט , אלא גם שירים "מגויסים , " שנתנו הד לגל ה'מאורעות' החדש של המחצית השנייה של שנות ה " ) 30– שיר העמק , " "זמר הפלוגות" ועוד . ( ועם פרוץ מלחמת העולם השנייה כתבו יעקב אורלנד , מרדכי זעירא וצבי בן–יוסף למתנדבים הארצישראליים הרבים שהתנדבו לצבא הבריטי וללהקות הבידור שלהם שירים כ"צבא צבא , " "הגדודנים , " " הודיה , " "הורה נהלל" ועוד . בשנות ה30– וה40– ניסו כמה מלחינים חילוניים , חברי קיבוצים , למצוא נוסח "קיבוצי" אלטרנטיבי בעיקר לחגים הקשורים בחקלאות . בראשם היו מתתיהו שלם – רועה צאן מבית–אלפא ואחר כך מרמת–יוחנן – ויהודה שרת מיגור . שניהם עיצבו בקיבוציהם טקסים 'תנ"כיים' שזורי שירים לחג הפסח , לחג השבועות ועוד , ואלה היו מל 9 וים גם במחולות עם , שהובילו לכינוסי מחולות העם בקיבוץ דליה ובמקומות אחרים ולפופולריות הרבה של המחולות האלה . במועדוני תרבות לפועלים ( כבית–ברנר בתל–אביב ) ניהלו באותה תקופה המלחינים זעירא וסמבורסקי ערבי שירה בציבור , והקהל נעזר בשירונים . היו שראו בהתכנסויות אלו מעין תחליף ברכה צפירה – ממבשרות הפריצה הגדולה של הזמר העברי
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|