|
|
Page:277
הזמר העברי דן אלמגור קשר גומלין הדוק קיים בין תולדות היישוב העברי החדש בארץ–ישראל לבין הזמר העברי שהושר כאן בכל השנים . שירי הזמר לא רק נתנו ביטוי אקטואלי לאירועים ולתהליכים בולטים בתולדות היישוב , אלא גם זירזו ו"הצעידו" לא פעם את התהליכים עצמם , וקשה לדמיין את תולדות ההתיישבות בארץ בלעדיהם . מובן שהבדלים ניכרים בכמות , בסגנון ובתוכן מבדילים בין רבבות ( יש אומרים : מאתיים או שלוש מאות אלף ) שירי הזמר שהושרו בארץ בתקופות השונות , במרוצת יותר ממאה ועשרים השנים שחלפו מאז תחילת העלייה הראשונה . בשליש הראשון של תקופה זו , עד לבואה של העלייה השלישית , היה מספר המלחינים המקצועיים שחיו בארץ או שהלחינו שירים עבריים מצומצם ביותר , כחצי תריסר . מרבית השירים העבריים שהושרו נכתבו ללחנים זרים , רובם עממיים – לחנים של שירי יידיש , שירים חסידיים , ספרדיים , תימניים , ערביים , סלאביים , בלקאניים ; ופה ושם לחן עממי רומני ( כגון זה שאומץ להמנון הלאומי "התקווה ( " וכמה שירים גרמניים , צרפתיים , שיר חיילים אנגלי , אריה מאופרה פולנית ; ובתקופה מאוחרת הרבה יותר – לחן עממי באסקי , ששימש מקור השראה ל"ירושלים של זהב . " בני כל העדות היהודיות שחיו כאן עם בוא אנשי העלייה הראשונה שרו בעיקר את שיריהם המסורתיים : פיוטים הקשורים בחגים ובגעגועים לציון , ולצדם גם שירי חול , חתונה והווי , שחלק מלחניהם הושאלו משירים עממיים של הארצות והעמים שבהם חיו . שירים אלה הושרו בעברית , בלאדינו , בלשון יהודי תימן , בוכרה , צפון אפריקה ועוד . רבים מהשירים כונסו בעשרת הכרכים של אוצר נגינות ישראל , שהוציא המוזיקולוג והמלחין הירושלמי אברהם–צבי אידלסון , שהגיע ארצה בתחילת המאה ה , 20– ואסף , הקליט והנציח מאות משירי העדות השונות . שנים רבות אחר כך כונסו שירי הלאדינו על תוויהם בכרכים שהוציא יצחק לוי . אנשי שתי העליות הראשונות הרבו לשיר שירים שנכתבו בידי משוררי תקופת 'חיבת ציון , ' שקדמה להקמת התנועה הציונית . רובם שירים סנטימנטליים , שקוננו על הגלות הממושכת ועל ציון החרבה , והביעו תקווה להתיישבות מחודשת בארץ ואף לעבודת כפיים . רוב המשוררים ( חוץ מנפתלי–הרץ אימבר ) לא עלו ארצה . רק אחד מהם היה גם מלחין ( אליקום צונזער . ( לרוב השירים הותאמו לחנים עממיים זרים . וכך שרו בהתרגשות את "השושנה" ו"במחרשתי" לאליקום צונזער ; את "אם אשכחך : ציון תמתי" למנחם–מנדל דוליצקי ; את "משאת נפש" למרדכי–צבי מאנה ; את "בשדמות בית–לחם" לאבא–קונסטנטין שפירא ; את "משמר הירדן" ( לפי הלחן הגרמני של "משמר הריין ;( " את "תקוותנו" ( שהיתה להמנון הלאומי ) לאימבר ; וכן את שיריהם המוקדמים של ביאליק " ) אל הציפור ( " וטשרניחובסקי " ) אני מאמין , " "ניטשו צללים" ועוד . ( עם הקמת התנועה הציונית הוכרז על תחרות נושאת פרס לחיבור המנון התנועה . רוב ההצעות שהגיעו לוועדה היו בגרמנית . אך במושבה ראשון–לציון התאים שמואל כהן , איכר מראשון–לציון , לחן של שיר עגלונים רומני עממי לשני הבתים הראשונים של השיר "תקוותנו" לאימבר , ובלחן זה שרו את השיר בני מושבות הדרום באוזניו של הרצל , בעת ביקורו בארץ ב . 1898– במרוצת הזמן היה השיר להמנון הלאומי . אגב , שתיים מתוך שמונה שורות ההמנון הלאומי " ) התקווה בת שנות אלפיים" ו"ארץ ציון ירושלים ( " לא נכתבו בידי אימבר , שכתב " עוד לא אבדה תקוותנו / התקווה הנושנה / לשוב לארץ אבותינו / עיר בה דוד חנה . " גם הלחנים והמקצבים של תושבי הארץ הערביים זכו כבר בתקופה הראשונה לזיווג עם מילים עבריות . נוח שפירא , פועל מזכרון–יעקב , כתב בימי העלייה הראשונה לפי לחן ערבי ששמע את "שיר העבודה" " ) יה חה–לי–לי / הו עמלי , ( " בחיקוי צלילו של החליל המזרחי . יש הרואים בשיר הזה את השיר הארצישראלי הראשון . לחנים ערביים אחרים הוצמדו לאחר זמן גם למילים של "יד ענוגה" לשניאור , ושל "מולדתי היא ארץ כנען" ו"מה יפים הלילות בכנען" ליצחק קצנלסון , ועוד . מנגינות זרות אחרות הותאמו גם ל"הכניסיני תחת כנפך" לביאליק ול"שירי הבריונים" ליעקב כהן , ששיריו היו חביבים על חברי 'השומר : ' "בדם ואש יהודה נפלה . " חלוצי העלייה השנייה , שרובם באו מבתים שומרי מסורת בארצותיהם , רקדו כאן הורה לצליליהם של שירים חסידיים שזכרו מנעוריהם " ) אל יבנה הגלילה , " "הגלילה , הגלילה , " "עם ישראל חי ( " ושרו בנוסטלגיה "וטהר לבנו" ו"שייבנה בית המקדש במהרה בימינו . " שירים רבים היו שירי לכת ממריצים , שלצליליהם אכן צעדו החלוצים , הפועלים ואף התלמידים לאורכה ולרוחבה של הארץ : "חושו , אחים , חושו , " "שאו ציונה נס ודגל , " "אל ראש ההר , " "אנו עולים ושרים , " "פה בארץ חמדת אבות . " 'פועלי ציון' שרו ביידיש ובעברית את "שיר השבועה" שלהם , והשיר "ברכת–עם ( תחזקנה " ( לביאליק היה למעין המנון שני למחנה הפועלים . עד לתום מלחמת העולם הראשונה פעלו בארץ רק כחצי
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|