|
|
Page:269
קולנוע ישראלי – זהות עברית / זהות יהודית נורית גרץ ויעל מונק ההיסטוריה של הקולנוע הישראלי נעה בין הינתקות מהעבר היהודי לבין חיפושי דרך אל העבר הזה , בין גיבוש של ישראליות צרה ומוגדרת לבין פירוקה לשם הרחבתה והגמשתה . זוהי היסטוריה של חיפושי זהות והתמודדות עם הזהות הלאומית . דרכו של הקולנוע הישראלי בטיפולו בבעיות אלו בהוויה הישראלית משקפת את לבטיה של החברה הישראלית כולה : בראשית דרכו ניסה הקולנוע להדחיק את הזהות היהודית הגלותית , את מסורתה ועברה . במהלך שנות ה60– וה , 70– בעקבות תהליכים של התבססות והתברגנות בחברה הישראלית , תוך כדי עיבוד טראומת השואה וניכוסה אל תוך ההיסטוריה הישראלית , נפתח הקולנוע הישראלי גם אל העבר האירופי של היהודי הגלותי והפך אותו לחלק מהזהות הישראלית . לקראת סוף שנות ה , 70– ובמהלך שנות ה , 80– ניכרה בקולנוע הישראלי מגמה של פירוק הנרטיבים הציוניים שכוננו את הלאום העברי הישראלי והמרתם בנרטיבים חדשים הפורשים את העבר המערבי / הגלותי היהודי לצד סוגי עבר אחרים – של קבוצות חברתיות שלא השתלבו בנרטיב הציוני הרווח . בעשותו כך חשף הקולנוע הישראלי דרכי גישה חדשות אל מגוון האופציות שמציעה התרבות היהודית החילונית והדתית כאחד . ניתן אפוא לומר שאחרי שנים שבהן הציג הקולנוע הישראלי את היהדות ואת היהודים כתשליל מעוות של הישראליות , חוזר נושא היהדות אל הבדיון הקולנועי דרך התמודדותו לא רק עם זכר השואה אלא גם עם העבר היהודי הרבגוני בגלות . לצד הדיון בשואה מתחולל בקולנוע הישראלי גם דיון באחרים הכלולים בזהות הישראלית . תחילה פונה הקולנוע אל האחר הלאומי , הוא הפלסטיני , ולאחר מכן אל האחרים בתוך גבולות הלאום . אחת התפניות המרכזיות בקולנוע הישראלי נרשמת ברקע הדיון המחודש בזהות הישראלית שנתעורר בשל מגמות פוסטציוניות שהופיעו בחברה הישראלית באמצע שנות ה . 80– הביקורת הפוסט–ציונית חזרה אל שורשי האתוס הלאומי כדי לחשוף בו את נקודות העיוורון של הנרטיב ולפתוח אותו לזוויות ראות חדשות . היינו , להוסיף לסיפור גם את סיפורם של מי שנותרו מחוץ לגבולות הייצוג – יהיו אלה נשים , פלסטינים , יהודים מזרחיים או יהודים גלותיים . הקולנוע הישראלי שיקף טלטלה חברתית–אידיאולוגית זו , ומתוך מקהלת קולותיהם של האחרים הבליט גם את קולם של יהודים מסורתיים ודתיים וגם את קולם של חילונים . פניהם המגוונות בסרטי שנות ה90– היו קריאת תיגר על אופייה המונוליטי של הישראליות כפי שעוצבה עד אז ואפשרו התבוננות אחרת על התרבות והערכים שהודחקו במשך שנים I . מיהודי גלותי לעברי גאה הזהות היהודית העסיקה את הקולנוע הישראלי כמעט מראשיתו , גם בשנים שהוא שיקף את הניסיונות התרבותיים ליצור נתק בין ההווה העברי לעבר היהודי . הופעתם של ניצולי השואה כבר בסרטי שנות ה40– וה50– סימנה את היחס האמביוולנטי שהיה קיים בציונות כלפי מי שהאידיאולוגיה סימנה כ'אחרים' שלה ( יחד עם דמויות הנשים והערבים . ( הסרטים הראשונים תיארו את תהליך החניכה של ניצול השואה אשר נדרש להשיל את זהותו הקודמת ולעטות עליו את הזהות העברית החדשה . סיפור זה , המוכר ממספר רב של טקסטים בתרבות , שימש את הקולנוע הישראלי בראשית דרכו להמחשה איקונוגרפית של תהליך החניכה של ניצול השואה הנהפך מיהודי לישראלי . בסרטים אלה הוצגו היהודים כנרדפים , חסרי בית , פסיביים , נשיים ונתונים לחסדי גויים , ובמילים אחרות , נושאי כל אותן תכונות שהזהות העברית החדשה עוצבה כניגוד להן ; קריה נאמנה ( יוסף לייטס , , ( 1952 קללה לברכה ( הלמר לרסקי וג'וזף קרומגולד , ( 1950-1947 ובית אבי ( הרברט קליין , ( 1947 עסקו בתהליך החניכה של ילדים יהודיים בארץ בדרכם להיעשות לישראלים אמיצים ונחושים . קריה נאמנה תיאר חבורת ילדים אשר הגיעה מאירופה . הדימוי הפותח של הסרט הוא תמונת הילדים בתוך האוטובוס המביא אותם לחוות הנוער הציוני . בעוד בחוץ רוגמים הערבים את האוטובוס באבנים , עוברת המצלמה על פניהם המבוהלות של הילדים . אך תנועת המצלמה אינה נעצרת כאן והיא יוצאת אל המרחב , אל נופי ירושלים , על מגדליה וחומותיה וההרים שסביב לה . כלומר , המצלמה מציגה את מה שהילדים אינם יודעים עדיין : יש 'בחוץ' ארץ גדולה ורחבת ידיים , שבשלב זה הם אינם מסוגלים לראותה . רק בסוף הסרט , לאחר שביצע מעשה גבורה במלחמת העצמאות , מסוגל מאקס , אחד הילדים הניצולים , להלך בארץ ולהתבונן בה . קללה לברכה חוזר אף הוא לדפוס דומה – והוא מציג את מבחן הגבורה והגבריות כתהליך הכרחי להפיכתם של היהודים הנרדפים ללוחמים עבריים גאים . בסרטים האלה היו פניו של הניצול מופנים אל העתיד . הזהות הישנה , הזיכרונות , העולם שנשאר מאחור – כל אלה מופיעים בקולנוע הישראלי של שנות ה40– וה50– בעיקר כגורמים המעכבים את העלילה , בתחילתה , ומאיטים את הקצב שבו היא מובילה אל סופה הטוב – אל המרת הזהות היהודית בזהות ישראלית . אבל , עם זאת , הזהות היהודית לא נמחקה אלא נרשמה כסבטקסט בסרטים האלה והיא תשוב להופיע בקולנוע הלאומי
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|