|
|
Page:268
המנבאים מראש מה תהא צורתה לפרטי פרטיה . אלא שהם מסיחים את הדעת מכך , שאין הרצון מועיל כאן , כל זמן שלא ניתנה האפשרות לבוא לכלל דעה מוסיקלית אחת ... קומפוניסטים מכל ארבע כנפות הארץ , בני אסכולות שונות , מוצאים לפניהם קהל שומעים המחולק לחלקים הרבה , וכל חלק יש לו טעם מיוחד משלו ותביעות מיוחדות . במצב זה מוטלת , לדעתי , על הקומפוניסט חובה אחת : ... עליו ללכת בדרכו ולדבר בשפה שלו הנובעת מתוכו . " יצירתו התזמורתית רחבת היריעה "שנים עשר שבטי ישראל" ( 1938 ) שימרה את הסגנון הרומנטי המאוחר וגילתה השפעות חזקות של ברהמס , מאהלר ורגר , וגם של הפתטיות החזקה של ארנסט בלוך . את הגישה הזאת ביטא גם יוסף טל בריאיון מפורט עם המלחין האמריקני רוברט פליישר . לטענתו של טל , העובדה שהוא יושב בארץ שנים רבות , דובר עברית וחי את המציאות הישראלית מגדירה את יצירתו יצירה ישראלית . דוגמה מוקדמת ובולטת לגישתו היא פרקה השני של הסונטה לפסנתר שלו , ( 1952 ) המבוסס על ציטוט שירו המודאלי הפשוט של יהודה שרת לפואמה של רחל , "הן דמה בדמי זורם , " המשתלב במרקם אטונאלי מורכב . לאומיות פופולרית . את הגישה הזאת ביטא המלחין הפורה מארק לברי : "ברגע שהשפעת הארץ חדרה לקרבי , כשהרגשתי את עצמי חלק ממנה , וכאשר רכשתי את השפה , באופן טבעי ביותר התחלתי לכתוב באותו סגנון שבו אני ממשיך לכתוב עד היום . אני כותב בשביל הקהל וברצוני להיות מובן לקהל . אני רוצה שיצירתי תעורר אצל מאזינים את אותן הרגשות , הרעיונות והרשמים שנתנו לי את ההשראה לכתיבת היצירה . לכן אני על פי רוב בוחר בשפה מוסיקלית פשוטה ומובנת . " מטרתו של לברי היתה לערפל את החיץ המלאכותי שבין מוזיקה קונצרטית למוזיקה עממית , כפי שעשה בפואמה הסימפונית שביסס על שירו "עמק" ( 1936 ) ובהכנסת מחול ההורה אל אולם הקונצרטים . המגמה הרביעית היתה הקוסמופוליטית , והיא התפתחה לאחר הקמת המדינה וחידוש קשרי התרבות עם העולם המערבי . בראשית שנות ה50– הצטרפו אל מלחיני הדור הראשון גם מלחינים ילידי שנות ה , 20– כגון יחזקאל בראון , צבי אבני ובןציון אורגד , אשר נולדו בארץ או לפחות קיבלו בה את רוב הכשרתם המקצועית . מלחינים ישראליים החלו בנסיעות לאירופה ולארצות הברית , ובין השאר לפסטיבלים של מוזיקה חדישה ולהשתלמויות . אחדים מהמלחינים פנו אל הגישה הקוסמופוליטית שרווחה בין מלחינים רבים בעולם המערבי . עיקרה של המגמה הזאת התבטא בהטמעת החידושים במוזיקה המערבית ובהימנעות מכוונת מכל ניסיון לגיבוש ' סגנון ישראלי לאומי . ' עם זאת גם יצירות הכתובות בטכניקה מערבית מגלות את קשריהן למציאות הישראלית , כגון בשימוש בתפקידים קוליים בשפה העברית . יתר על כן , כמעט תמיד פעלו המלחינים הישראליים בערוצי חיבור אחדים במקביל , כמו מקרהו של פאול בן–חיים . בשנת 1968 הוא חיבר את ה " מטאמורפוזות על כוראל של באך , " יצירה רב–קולית במרקם רב–קולי מערבי עשיר , ושנה לאחר מכן חיבר את ה " סונטה לשלישייה " להרכב הנדיר של מנדולינה , גיטרה וצ ' מבלו , המפתיעה בקונספציה ובהצללה של מוזיקה ערבית . חיים אלכסנדר יצר במגוון גדול של אמצעים וטכניקות , החל בסגנון העממי המזדמר של " שירי טבע " וכלה בסגנון הסריאלי החמור של " תבניות " לפסנתר . מאז קום המדינה התעשרה המוזיקה הישראלית בארבעה דורות של מלחינים – מקצתם ילידי הארץ ומקצתם עולים שהגיעו עם גלי העלייה הבאים , בשנות ה70– מבריה"מ ( מארק קופיטמן ) ובשנות ה90– מרוסיה ומארצות הקווקז ( יוסף ברנדשווילי ובנימין יוסופוב . ( הפלורליזם גבר , ועם זאת ארבע המגמות הבסיסיות ממשיכות לשלוט במוזיקה הישראלית האמנותית . בייחוד גדלה חשיבותה של המוזיקה הלאומיתהקולקטיבית . זאת בעיקר לאחר שמלחינים ישראליים אחדים מצאו את הדרך אל המוזיקה הערבית , שחדרה אל המוזיקה הישראלית הן באמצעות הרכבים של מוזיקה ערבית והרכבים מעורבים , בייחוד בהשפעתו של נגן העוד והכנר תייסיר אליאס , והן באמצעות שימוש בטכניקות מאקאם ערבי , כלים מזרחיים ואף כתיבה בשפה הערבית , כגון ביצירותיהם של ציפי פליישר ומיכאל וולפה . בטי אוליברו , שסגנונה ואישיותה מקוריים במיוחד , מצאה נתיבים חדשים אל מורשת משפחתה ואל המוזיקה של יהודי ספרד , אל המוזיקה הערבית ואל המוזיקה של עדות המזרח . הפלורליזם של המוזיקה הישראלית , המשתלב בנטייה הכללית לפלורליזם במוזיקה במערב , הוא הייצוג הכן והנאמן ביותר לגיוון האתני–התרבותי הקיצוני של החברה הישראלית . לקריאה נוספת : ( כל אחד מהמקורות הביבליוגרפיים הבאים כולל ביבליוגרפיה מפורטת ) זהר שביט , עורכת , בנייתה של תרבות עברית בארץ–ישראל , מוסד ביאליק , ירושלים , תשנ"ט . 2004 . tional Culture in Israel , University of California Press , Motti Regev & Edwin Seroussi , Popular Music & Na- versity Press , 1995 . Palestine 1880-1948 , A Social History , Oxford Uni- Jehoash Hirshberg , Music in the Jewish Community of Detroit , 1992 . Amnon Shiloah , Jewish Music Traditions , Wayne State ,
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|