|
|
Page:266
המוזיקה היה קהל מאזינים עצום , והשפעתם היתה רבה בייחוד בהפצת מוזיקה יהודית וארצישראלית , רובה בביצוע חי מהאולפן . אירוע רביעי היה עלייתם ארצה של כשלושים מלחינים מקצועיים מנוסים , רובם בשנות השלושים והארבעים שלהם , וזאת לאחר שעד שנת 1931 לא פעל בארץ בתחום המוזיקה הקונצרטית שום מלחין בעל שיעור קומה . התזמורת הארצישראלית היתה כולה פרי יוזמתו והתמסרותו המוחלטת של הכנר היהודי הדגול ברוניסלב הוברמן . תוכניתו המקורית של הוברמן היתה להקים בארץ–ישראל מרכז מוזיקלי בינלאומי להוראה ולביצוע מוזיקה שימלא את מקומו של המערב השוקע בפאשיזם , אך לנוכח ההידרדרות המהירה באירופה החליט הוברמן להתמקד בהקמת תזמורת ברמה גבוהה ביותר , שתוכל לקלוט את עשרות הפליטים מבין המוזיקאים היהודיים שפוטרו מהטובות שבתזמורות אירופה . הוברמן קיבל את אישור שלטונות המנדט לתת אישור כניסה לארץ ( סרטיפיקט ) לכל מוזיקאי שיעבור את מבחן הקבלה , וכך הציל כשבעים משפחות של נגנים מהשואה . ארטורו טוסקניני , המנצח האיטלקי האגדי , ניאות מיד להזמנתו של הוברמן לנצח ללא תמורה כספית על קונצרט הפתיחה שהיה לחג לאומי ולמפגן אנטי–נאצי ברמה בינלאומית . בכך הציבו טוסקניני והוברמן דרישה לא מתפשרת לרמה גבוהה , וטובי המנצחים והסולנים בעולם ראו חובה לעצמם לנצח על התזמורת החדשה ולנגן עמה , רובם בהתנדבות . התזמורת יצרה קהל מנויים מסור שרבים מהם התמידו בחברותם מרבית שנות חייהם , והיא המשיכה בהופעותיה בכל השנים הקשות של מלחמת העולם , המאבק בבריטים ומלחמת העצמאות . זמן קצר לאחר הקמת המדינה הסבה את שמה ל"התזמורת הפילהרמונית הישראלית . " חברי התזמורת הקימו הרכבים קאמריים מעולים ועסקו בהוראת נגינה ברמה גבוהה . הוברמן עיצב במידה רבה את המדיניות של התזמורת , שהתרכזה ברפרטואר הסימפוני הקלאסי–רומנטי הגדול , כגון הסימפוניות של מוצרט , בטהובן , ברליוז , ברהמס ומאהלר . התזמורת גם ביצעה את מרבית היצירות התזמורתיות שחיברו באותן שנים המלחינים העולים . בתקופת המנדט הונחה אפוא כל התשתית לחיי מוזיקה מקצועיים . זמר העם כרפרטואר מולחן שלא כמו בארצות אירופה והמזרח התיכון , שבהן צמח במשך מאות שנים רפרטואר ענקי של שירים שזכו למעמד של שירי עם , היה הרפרטואר של שירי העם ביישוב רפרטואר מולחן . שמות המלחינים היו ידועים ורשומים בפרסומי השירים , אך הם קיוו כי שיריהם ייקלטו בציבור ויזכו בהדרגה למעמד של שיר עם . רק חלק קטן מאלפי השירים הגיע למעמד הזה והם הושרו בהזדמנויות שונות של חגים , טקסים , בעת העבודה , בערבי שירה בציבור , בהתכנסויות של חברי קיבוץ , באירועים בבתי ספר ובתנועות הנוער וכיו"ב . אך גם כך מדובר באלפי שירים שרבים מהם נכנסו לקאנון של השיר הישראלי ולרפרטואר של זמרים מקצועיים . השירים האלה הופצו בהוצאות תווים שוות לכל נפש , והקק"ל הפיצה אותם על גבי גלויות דואר רבות . בשנות ה30– החלו להופיע תקליטים של שירים אהובים והם שודרו ברדיו . רבים ממלחיני השירים היו חברי קיבוץ , כגון מתתיהו שלם מרמת–יוחנן ודוד זהבי מנען . מקום חשוב בחיי המוזיקה בקיבוצים תפסו חגי ישראל , שלבשו אופי של חגים חקלאיים בניסיון לקרבם לחגים כמו שתוארו בתנ " ך . חשיבות מיוחדת היתה לליל הסדר , שנחוג כאירוע של המשפחה הקיבוצית הגדולה וכלל שירה בציבור , קטעים מומחזים והופעת זמרים ומקהלות . טקסי סדר חוברו בקיבוצים רבים , ואחדים מהם זכו למעמד מיוחד והועתקו לקיבוצים אחרים . הבולט בהם היה סדר פסח של קיבוץ יגור שיצר המלחין והכנר יהודה שרת , שהיה סינתזה של נוסחים מסורתיים , שירי עם שתאמו את האירוע , ושירים שחיבר שרת במיוחד לסדר . טקס הסדר הופיע אמנם בדפוס , אך הוא עבר שינויים בכל שנה בהתאם למשתתפים הפעילים שעמדו לרשות המלחין באותה שנה . בשנים -1930 1960 חוברו יותר מחמש מאות הגדות קיבוציות ! המספר הגדול הזה מעיד על נטייתם של מרבית הקיבוצים לטיפוח מסורותיהם המקומיות והימנעותם מקבלת ' נוסח אחיד . ' טקסים דומים שלוו במוזיקה התקיימו בקיבוצים גם בסוכות ובשבועות . רבים משירי העם התבססו על פסוקים מספר תהלים ושיר השירים והם יוחדו לתיאורי הטבע בארץ–ישראל ולחיי האיכר והרועה . מטרתם היתה לייצג את שיבת עם ישראל אל ארץ התנ"ך . כאלה היו שיריהם של עמנואל עמירן , כגון "גוזו גז , " ו"שיר הגמל" של ידידיה אדמון–גורוכוב . קבוצה חשובה של שירים נועדה לבימות התיאטרונים , כגון "השמעת איך בנגב" של א"א בוסקוביץ , ' ומהם הגיעו אל הקהל והיו לשירי עם . אחדים מהמלחינים היו מוזיקאים מקצועיים , שחיברו גם את תפקידי הפסנתר לשיריהם , כדוגמת משה וילנסקי וסשה ארגוב . רבים משיריהם עומדים על הגבול המעורפל שבין זמר עם לשיר אמנותי , כגון "בלדה על מעיין וים" של סשה ארגוב ו '" שני שושנים" של מרדכי זעירא . רפרטואר גדול של שירים חובר בחודשי מלחמת העצמאות , שהביאה גם להקמת הלהקות הצבאיות – להקות של חיילים בעלי יכולת בשירה , משחק ונגינה , אשר הופיעו במחנות צבא ובמשלטים , לעתים בקו החזית . הופעותיהן , שעמדו לעתים על רמה מקצועית גבוהה , כללו מערכונים ושירים , שחלק מהם
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|