|
|
Page:265
ויקר ביותר . הצגות הבכורה של האופרה התקבלו כחג לאומי . הן זכו לא רק לברכת הקהל העצום שזרם אליהן גם ממושבות ומקיבוצים סמוכים לתל–אביב , אלא גם לאהדת הממסד היישובי והתרבותי . סופרים ומשוררים , ובהם ביאליק וטשרניחובסקי , שמחו על החלטתו של גולינקין להעלות את כל ההצגות בעברית . התרגומים לעברית היו אמנם עילגים וגרועים , והדיקציה של הזמרים יוצאי רוסיה שבכלל לא דיברו עברית לא אפשרה להבין את השפה , אך עצם הצגת אופרה בעברית בארץ היה די בה להציב את האופרה הארצישראלית במעמד של מגשימת הרעיון הציוני . בצד אופרות חשובות מהרפרטואר העולמי , כמו לה טרוויאטה של ורדי והספר מסיביליה של רוסיני , הדגיש גולינקין אופרות של מלחינים יהודיים , כמו היהודייה של ז'אק פרנסואה הלוי והמכבים של אנטון רובינשטיין . המשבר הכלכלי שפרץ בארץ הביא להתמוטטות המפעל לאחר ארבע עונות , אף שגולינקין הוסיף להעלות מדי פעם בפעם עוד אופרות . בשנת 1941 הקימה קבוצת מוזיקאים את "האופרה העממית , " שפעלה עד 1946 והתרכזה באופרטות כגון העטלף של יוהאן שטראוס . האופרה העממית העלתה את האופרה הראשונה שחוברה בארץ , דן השומר של מארק לברי . חזון האופרה התחדש בשנת , 1948 כאשר הזמרת יוצאת ארה"ב אדיס דה פיליפ הקימה את האופרה הישראלית , שהתמידה בהופעותיה עד , 1983 אך יחסי אנוש קשים בינה לבין מרבית המבצעים והממסד המוזיקלי בארץ מנעו את התפתחותה של האופרה . בשנת 1985 הוקמה האופרה הישראלית החדשה , אשר הגיעה בתוך כעשור לרמה בינלאומית גבוהה ותפסה מקום בכורה בין מוסדות הביצוע בארץ . הקבוצה הגדולה של עולים ממרכז אירופה שהגיעה בעלייה החמישית הביאה לתמורה רבת משמעות בחיי המוזיקה בארץ . שלושה אירועים מוסדיים מרכזיים בתחום המוזיקה בתקופה הזאת היו הקמת התזמורת הארצישראלית , פתיחתו של הקונסרבטוריון הארצישראלי , והקמת שירות השידור המנדטורי ובמסגרתו מחלקה למוזיקה שהיה לה תפקיד חשוב בשידורים היומיים . שירות השידור היה המסגרת להקמתה של תזמורת הרדיו , שהיתה לימים התזמורת הסימפונית ירושלים . לשידורי הכנר ברוניסלב הוברמן , שרצה להקים בארץ מרכז מוזיקלי בינלאומי וייסד בשנת 1936 את "התזמורת הארצישראלית" ( היום הפילהרמונית הישראלית )
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|