sso
| Hello Guest - login | My Account | My bookshelf | My folders
Kotar website
Page:259

כאולמן גם הוא השתמש באדמה כחומר , אך עשה זאת מכיוון אקספרסיבי , מתוך רצון להציע סינתזה תרבותית ורגשית בין מזרח למערב . קבוצת "רגע" הציעה ציור בעל גוון פוליטי שעשה שימוש מכוון באסתטיקה מזרחית – קליגרפיה איסלאמית , צבעוניות "ערבית , " בשילוב מוטיבים מערביים – כדי ליצור שפת ציור ישראלית–מקומית שגם היא מבוססת על הצעת סינתזה בין תרבותית . דוד ריב , שנמנה עם הקבוצה בתחילת דרכה , המשיך את הערוץ הזה לכיוון מחאתי חריף ובוטה יותר באמצעות השימוש בדימויים הלקוחים מצילומי עיתונות מן המלחמה ואחר כך מסצנות אופייניות של כיבוש ואינתיפאדה . הניסיון לשאול באמצעות האמנות שאלות על " המקום" ועל הזיקה אליו העסיק מאוד אמנים ומעצבים גרפיים ישראליים בעלי מודעות פוליטית . המעצבים דוד טרטקובר ואילן מולכו פיתחו אמירה פוליטית באמצעות כרזות וגלויות שעיצבו , הפיקו והפיצו ביוזמתם וגיבשו שפת עיצוב מגויס ייחודית שהיתה בדו–שיח מתמיד עם הנושאים והצורות שהעסיקו את האמנים . חרדות ותקוות חרדות ותקוות זעזעו את התודעה הישראלית בשנות ה . 90– רצח ראש הממשלה רבין והתמוטטות הסכם השלום עם הרשות הפלסטינית היו אירועים מכוננים מן הבחינה הזאת . מכאן לכאן הסתמנה , מצד אחד , התקווה הגדולה לסיום מאבק הדמים עם העם הפלסטיני , ומצד אחר היה החשש של חלק מן העם מן הפתרון שהוצע לבעיה הזאת . אוכלוסיית מדינת ישראל גדלה לפתע עם בואם של מאות אלפי עולים חדשים מחבר המדינות העצמאיות ( ברית המועצות לשעבר ) ומאתיופיה והמבנה התרבותי והחברתי שלה השתנה . גלי העלייה האלה כללו אמנים רבים שחלק מהם נקלטו והיו לדמויות מרכזיות של סצנת האמנות הישראלית . כל אלה ערערו עוד יותר את תחושת האחדות הקולקטיבית והתחדדה תחושת ההתפרקות של החברה לקהילות אידיאולוגיות נפרדות והפרטתה של התודעה הציבורית האחדותית . מבחינה תרבותית הורגש עוד יותר הוויתור על ההיענות לסמכותם של מרכז סמכותי הגמוני ושל קאנון מחייב . תחושת אובדן ציר קבוע של הגדרת זהות וחוסר העניין בעוגן מקומי של הזדהות הביאו יוצרים רבים לעסוק בנושאים הנוגעים לארעיות ולנוודות , עד שמוטיב הנוודות החל נתפס כמקדם זהות תרבותית של היהודי הישראלי . הגדרת הזהות הישראלית הורחבה כדי לכלול בתוכה גם את הזהות היהודית והעיסוק בתפיסת הישראלי כיהודי נעשה מהותי בשנות ה90– וחזר להסעיר את תודעתם של האמנים – ודווקא את החילוניים שבהם . אמנים שאבו השראה מן המסורת הדתית היהודית בטיפולם בתכנים רוחניים–אוניברסליים , כמו בלו סמיון–פיינרו , או עסקו בשאלות של גזענות ואנטישמיות וביחסיותם של המושגים הללו . זויה צ'רקסקי ודוד וקשטיין עשו שימוש ביצירתם בדימויים פיזיונומיים סטריאוטיפיים של יהודים . העיסוק בשואה קשור לנושא הזה . הוא הופיע לראשונה בשנות ה50– מחוץ לזרם המרכזי ביצירתם של אמנים ניצולי השואה , אך נמחק אחר כך מן הנרטיב המוביל של האמנות הישראלית . הוא חזר באמצעות יצירתם של אמנים כגרשוני , קופפרמן וחיים מאור , אך בלט בשנות ה90– ובראשית המאה ה21– כנושא לגיטימי של יצירות אמנות , למשל בעבודות הפרובוקטיביות של רועי רוזן ושל רם קציר . אמנים אלה ביקשו לגעת בעצב החשוף הזה ולבדוק באמצעות יצירותיהם עד כמה יכול אדם מודרני להימצא בעמדה של קורבן או של תליין . הם גם ביקשו להתמודד עם המניפולציה הממלכתית של נושא השואה במציאות הישראלית . העיסוק במוטיבים הקשורים למחנות הריכוז , למשל ביצירותיה התיאטרליות הגדולות של סיגלית לנדאו , ובייחוד בעבודתה המונומנטלית "הפתרון האינסופי" שהוצגה במוזיאון תל–אביב לאמנות , ( 2005 ) קשור לאווירת החרדה שבעקבות גלי הטרור העולמי , מלחמת המפרץ והפיגועים בערי ישראל שליבו תחושת הישרדות אפוקליפטית . האווירה הזאת השפיעה על יצירת אמנים ישראליים שונים . יצירות של אמנים ערביים–ישראליים אחדים נעשו כבר בשנות ה80– לחלק מקאנון האמנות , כגון של אסד עזי ועסאם אבו–שקרא . הם עסקו באמצעות שפת אמנות מעודכנת בשאלות הנוגעות לזהותם שלהם בתוך ה"ישראליות , " בזיקה שבין מודרניזם למסורת אמנותית ילידית . אמנים ערביים–ישראליים אחרים עסקו בשאלות פוליטיות ואנושיות מתחום היחסים בין שני העמים ומתחום העימות בין פלסטינים ליהודים בתקופת הכיבוש והאינתיפאדות . בתוך כך המשיכו אמנים ותיקים אחדים במשך העשורים הללו ביצירת אמנות מודרניסטית מופשטת שמדי פעם אפשר היה לגלות אפילו בה ביטוי לאירועים אקטואליים טראומטיים . בהם היו הפסל יחיאל שמי , הצייר והפסל מיכאל גרוס , שמגוון פעילותו הכיל גם ציור שנטה לתיאור מציאות , והציירים משה קופפרמן ולאה ניקל . חלק מתחושת התפרקות ההגמוניה בתרבות כמו בחברה השתקף בריבוי שאלות של זהות אישית ומגדרית שנהפכו למקור השראה חשוב של אמנים ישראליים בשנות ה . 90– אמניות רבות פעלו בארץ בעשורים האחרונים ורבות מהן טיפלו ביצירותיהן בשאלת הקשר שבין סגנון , חומר ותוכן לנשיות . יותר ויותר אמנים גברים עסקו בשנות ה90– ובראשית המאה ה21– בשאלות של זהות מינית ובהומוסקסואליות . לזה קשורה

כתר הוצאה לאור

למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר


For optimal sequential viewing of Kotar
CET, the Center for Educational Technology, Public Benefit Company All rights reserved to the Center for Educational Technology and participating publishers
Library Rules About the library Help