|
|
Page:246
וחלום יעקב . ( 1928 ) אחרי שהקרקע הוכשרה בארץ–ישראל בידי חובבים , הביאה "הבימה" הצלחה מן המוכן בבואה להשתקע בארץ ונוצר מתח בין הניסיונות הנלהבים אך חובבניים למדי של תיאטרון בארץ לבין ההצלחה הבינלאומית ש"הבימה" הביאה איתה . באותה שנה נפתח בתל–אביב גם " הקומקום , " התיאטרון הסאטירי העברי הראשון , בהנהלת אביגדור המאירי . שנה לאחר מכן נפתח עוד תיאטרון סאטירי , " המטאטא , " שהיה מתון יותר בביקורתו החברתית . בסוף שנות ה20– נכתבו בארץ מחזות כמו משבר מאת מרדכי ברנשטיין , ( 1926 ) המעיין מאת יעקב יפה , ( 1928 ) אל יבנה מאת חיים אלחנן ( 1928 ) ובין עיים מאת מרדכי אבישאול , שנתנו ביטוי לקשיי ההיקלטות בארץ ונוצרו כתגובה למשבר ולחוסר העבודה . המחזות שיקפו לעתים עמדות ספקניות בעניין הפער בין האידיאל הציוני לבין המציאות . יש בהם משום תרומה חשובה לדרמה העברית , אך הם לא הועלו על בימות התיאטרון , למעט הצגות חובבים ספורות , שהוצגו ביישובים ובתנועות הנוער החלוציות . הקונפליקט העיקרי במחזות ה"חלוציים" מתגלע פחות בין הדמויות , כמקובל בדרמה ריאליסטית מהתקופה , ויותר בניגוד בין החלל התיאטרוני והגיאוגרפי לבין מי שמנסים להתערות בו . כך למשל באללה כארים ( 1912 ) מאת ל"א אורלוף–אריאלי , המעלה על נס את דמות הערבי השורשי עלי , ומולו מוצגות דמויות החלוצים כרופסות ו"גלותיות . " החלל הדרמתי במחזה הוא סגור תחילה , והעלילה נפרשת בחדר אפלולי , לאחר מכן הוא עובר לפרדס , חלל פראי / טבעי למחצה ומתורבת / חקלאי / מעובד למחצה . מדורות מאת אלכסנדר כרמון ( 1941 ) מציג מאבק של קבוצת עולים משוללי תקווה ותוחלת : "לא יועילו גם חבלי המשיח , אם לא תהיה קרקע תחת רגלינו . אין חירות לעם בלי קרקע . " כיוון תרבותי ודרמתי אחר מסתמן בקיטוב , לעתים בסגנון אקספרסיוניסטי , בין "אדמה" לבין "שמים . " החלוץ מתואר כנקרע בין היסודות , אך מנסה לגשר ביניהם . הגיבורים הם בדרך כלל מתיישבים , הסובלים מעוינות האדמה הלא פורייה , מנסים לכבוש את החלל החדש ולנכס אותו . סיומי מחזות כמו דן השומר מאת ש' שלום , האדמה הזאת מאת אהרן אשמן ( 1942 ) ואהלים ברוח מאת נחום בנארי , ( 1935 ) מצטיירים כסיכום דרמתי ובדיוני חיובי הנכפה כמשאלת–לב על מציאות קשה . בתחילת שנות ה30– העלתה "הבימה" את הלילה השניםעשר , מחזה שייקספירי ראשון בארץ , ואת טרטיף למולייר . " האוהל" העלה את בשפל לגורקי ואת אופרה בגרוש מאת ברכט , שיהיה למחזאי ארצישראלי כמעט . בהצלחה עצומה תיאטרון "האוהל" ראה עצמו כמייצג אידיאולוגית את תנועת הפועלים וכמביא את אמנות התיאטרון לשכבות העממיות . בתמונה : חברי התיאטרון במסע מדגניה לטבריה
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|