|
|
Page:243
בלונדון , ואחרי גלי ההגירה של ראשית המאה ה20– גם בניו יורק , במקסיקו סיטי ובבואנוס איירס . בהעדר מסורות תיאטרון יהודיות ועבריות יי = או חלוצי התיאטרון בארץ–ישראל בראשית המאה ה20– מושגי תיאטרון , חלל , שפה ודרמה מארצות מוצאם . דוגמה לכך היא בר–גיורא מאת דוד ילין , שהועלתה בירושלים ב , 1908– ויצקה תכנים לאומיים יהודיים בדגם הדרמתי של וילהלם טל מאת פרידריך שילר . הם הכפיפו תרבויות תיאטרון זרות ( בעיקר גרמניות ורוסיות ) על החלל החדש בארץ–ישראל ועל השפה החדשה . כשנשמעה השפה העברית על בימה כלשהי בארץ , כמקום שנחשב בעיניהם חלומי , בדיוני ואמיתי גם יחד , היא קיבלה בהצגות הראשונות "מקום" בעוד המקום זוכה , כביכול , להחייאה ולהנפשה מצד הדיבור של השפה העברית . ב1891– הוצגה "העברית" עצמה בראשון–לציון בבית המורה יודלביץ , באלגיה הדרמתית של י"ל גורדון על המשורר מיכ"ל , כדמות אלגורית במיטב מסורת התיאטרון העולמי . בארץ קיבלה משמעות רלוונטית ואקטואלית ביותר , כסימן מובהק של חזרה לימי הזוהר העבריים–מקראיים והוכחה ניצחת לבעלות על הארץ . התיאטרון העברי גויס למשימות ציוניות מתחילתו , ורתם את האמנות לחינוך ולחברה , אם בעצם טיפוח העברית ואם בערכים היסטוריים על גבורה יהודית ונאמנות לארץ . עצם הביצוע התיאטרוני נחשב הישג רב , אחרי "אלפיים שנות" דממה תיאטרונית . שנים עברו עד שהפן האסתטי–אמנותי ה"טהור" ניתק מהמגמתיות האידיאולוגית על הבמה העברית בישראל . התחלות ראשונות הצגת התיאטרון הראשונה בעברית , זרובבל מאת משה לייב ליליינבלום בתרגום לעברית מהיידיש המקורית בידי דוד ילין , התקיימה בבית הספר "למל" בירושלים בסוכות , ב . 1890– בעיבוד נכלל במחזה גם ויכוח בין דמויות דרמתיות המבקשות לעלות לארץ–ישראל לבין אלה המעדיפות את סיר הבשר בגולת בבל . בהצגה הזאת נפתחת התקופה הראשונה 1890 ) התחלות ראשונות בארץ : שחקני תיאטרון "חובבי הבמה העברית" מתייצבים לתצלום בתלבושותיהם
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|