|
|
Page:229
המסות של אמרי על אושוויץ ועל התנסויותיו במלחמה , שהופיעו בעברית בשם מעבר לאשמה ולכפרה , הן רק חלק ממכלול הכתיבה שלו על נושאים אלה . הייחוד של אמרי כפילוסוף הכותב על השואה ניכר . במילים שלו אפשר לומר כי הוא מצא את החשכה בדרך לאושוויץ ואף לרגע לא התפתה לחשוב שעם השחרור היא נעלמה . ההתבוננות שלו באושוויץ ובתרבות האירופית שאחריה חסרת רחמים ולא מתפשרת . מצבו של האינטלקטואל באושוויץ , הוא אומר , היה גרוע בהרבה מזה של הפועל . לזה לפחות היה מקצוע ולעתים היה יכול למצוא עבודה במקום מוגן . האינטלקטואל באושוויץ עסק במלאכות השוחקות ביותר אך בתוספת המחרידה של שיירי תודעה תרבותית שהתענתה במקביל לגוף אל מול הע 6 ר ה 5 שר וחרדת החיים במחנה . כפי שסירב אמרי לקבל את נחמות הרוח והתרבות באושוויץ , הוא סירב למצוא כבוד בהתנגדות הפסיבית ובהישרדות עצמה . באחד המאמרים המטרידים ביותר שכתב , " בחדר ההמתנה של המוות , " הוא מדבר על כך שמעט המרידות האלימות שהיו בגטאות ובמחנות הריכוז הן שאפשרו ליהודים לזכות מחדש בכבודם . תפיסה זו מופיעה גם בדברו על הנחמה שהוא מוצא באושוויץ ב'החזרת מכה' לקאפו אלים , למרות הכישלון הגורף בקרב כולו . אושוויץ היתה לגורם המכריע והקובע בקיומו ובכתיבתו של אמרי . הוא ביקש לחשוף את האפלה המעוררת אי נוחות , הבלתי תקינה פוליטית , המצויה בתרבות הזיכרון של אושוויץ , הנוטלת למעשה גם את הכעס , ההשפלה והדרישה לנקמה מקורבנות הנאצים . אלה היו בעיניו במובן מלא הקורבנות של התרבות האירופית , שהנאציזם הוא שיאה . התאבדותו בשנת 1978 היא המנומקת בין אלה של ניצולי השואה הכותבים ונדונה במסתו "על ההתאבדות , " הנפתחת בתיאור הדלת אל האפלה , שאותה , לדבריו , מי שלא טעם בגופו לא יבין . אורי ש' כהן פרימו לוי פרימו לוי נולד בשנת 1919 בעיר טורינו שבאיטליה , בקהילה ותיקה ובטוחה בעצמה . למרות חוקי הגזע שאימץ המשטר הפאשיסטי סיים את לימודי הכימיה ואף החל לעבוד במקצועו . תנאים אלה קובעים את המסגרת העקרונית לכתיבה שלו על אושוויץ , אליה נשלח , למזלו , כפי שהוא כותב , בזמן מאוחר ולאחר אפיזודה כושלת כפרטיזן . את ספרו הידוע ביותר אם זהו אדם הוא כתב מיד עם השיבה מהמחנות . הספר ראה אור בהוצאה קטנה במילאנו לאחר שנדחה על ידי נטליה גינזבורג בהוצאת "אנאודי" היוקרתית וה'שמאלית . ' במשך השנים ויחד עם עבודת העדות שלוי ראה עצמו מחויב בה , היה הספר לאבן פינה בכתיבה על אושוויץ , ותורגם לשפות רבות , אחת האחרונות בהן עברית , שבה פורסם בשם הזהו אדם ? שם שיש בו עיוות של השם באיטלקית , שהוא משפט תנאי : 'אם זה אדם , אז ' ... השינוי מעיד על הבדל בין דימויו של לוי כמי שכותב על השואה 'ללא כעס' ומתוך אמונה בכוח הגואל של העדות ושל הספרות , ובין הטקסטים של לוי משיריו ועד מסותיו על המדע , שיש בהם הרבה אי שקט . התנסותו של פרימו לוי באושוויץ המסופרת בהזהו אדם ? כרוכה גם בסוג של התבוננות מדעית בחיי המחנה . לוי רואה את המחנה כאתר ניסוי אדיר ממדים בכליאה ובקיום אנושי בתנאים בלתי אנושיים . במסגרת זו הוא זיהה את ' התחום האפור ' שבו פועלים האסירים בעלי הכוח , המנהלים למען הנאצים את האסירים האחרים . לוי מכיר בכך שהמחנה מתעתע מבחינה מוסרית , ועוסק רבות בבעייתיות של העדות ושל הסמכות של העד כמי שהיה שם . נקודת מבט זו היא שעומדת גם בבסיס הספר הטבלה המחזורית , העוסק בעיקר באושוויץ ובו היסודות הכימיים של הטבלה משמשים נקודת מוצא לזיכרון . ייחודו של פרימו לוי בספרים האלה הוא ביכולת להתבונן בפרטי הפרטים של הקיום האנושי בתוך התופת . איש המחנות שעליו מדבר לוי הוא תוצר של אבולוציה מואצת , מלחמת הישרדות פרימו לוי – צל כבד של הזיכרון , המחנה , החיים שאין להם צד זכות . ניסה למצוא אלטרנטיבה חיובית , אבל הדבר לא עלה בידו . התאבד ב1987-
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|