|
|
Page:216
וקריאות הנקם כלפי הרוצחים ומשתפי הפעולה , הבעת התקווה שהעם יוכל להתגבר על האסון – אלה היו בשעתם הנושאים החשובים לנמעניה של ספרות היידיש . אך ההקשר התרבותי והרוחני שהיה משותף ליוצרים ביידיש ולנמעניהם הלך והתפוגג במשך השנים . הספרות ביידיש על השואה היתה לביטוי אותנטי וישיר של הקורבנות ושל בני דורם , אך היא שילמה מחיר אמנותי בשל דרכי הביטוי הבלתי אמצעיות לאסון שלהן היא נזקקת . רוב חטיבותיה של ספרות השואה ביידיש אכן רחוקות מן הטעם של דורות הקוראים החדשים בשפות אחרות . ייחודה של ספרות יידיש שאחרי מלחמת העולם השנייה לעומת כל חטיבה לשונית אחרת מתבטא ראשית כול בכך שהיא העמידה מיד את השואה במרכז הווייתה ; לכן הכרת הקורפוס הענף של הכתיבה ביידיש חיונית לכל מי שמבקש להבין את טיבה של התגובה הספרותית היהודית לשואה על לשונותיה השונות , צורותיה והשתלשלותה הכרונולוגית . לנושא השואה ניתן משקל דומיננטי באופן מיידי במרכזיה השונים של תרבות יידיש . רוב סופריה חשו מחויבות עמוקה לעסוק בו , עד כי אלה שלא עשו זאת במישרין ( דוגמת יצחק בשביס זינגר ) מצאו לנכון להסביר מדוע הנושא נפקד מכתיבתם ואף להתנצל על כך . בהקשר הזה צריך להזכיר בראש ובראשונה את היצירות שנכתבו במזרח אירופה תחת הכיבוש הנאצי – בגטאות , במחנות , ביערות ובמקומות המחבוא . הספרות הזאת נכתבה בתנאים קיצוניים וייחודיים , אך גם בה צריך להביא בחשבון את תופעת הרציפות בין היצירה שלפני השואה ובין הכתיבה שבמהלכה . שירו של מרדכי גבירטיג "אונדזער שטעטל ברענט" " ) עיירתנו בוערת , ( " למשל , חובר ב1938– כתגובה ישירה לפוגרום שהתחולל זמן קצר לפני כן בפולין , אך הוא זכה לתפוצה בזמן השואה , וברבות הימים הפך לאחד הטקסטים הייצוגיים של ספרותה . בארצות הברית , במרכז התרבותי המרוחק גיאוגרפית מן האירועים עצמם , העמידו סופרי יידיש את נושא השואה בראש מעייניהם כבר בראשית שנות ה . 40– אף שבברית המועצות היתה גישה אחרת לנושא השואה והמלחמה , היתה גם תגובתו הספרותית של המרכז הזה של תרבות יידיש מיידית . אפשר להמחיש זאת כאשר סוקרים את טיבה של הספרות ביידיש שהופיעה בשנת , 1943 ונכתבה במקומות רבים בתנאים שונים גורלית זה מזה : בשנה הזאת מתחיל יצחק קצנלסון לכתוב במחנה הסגר בצרפת , לפני שילוחו לאושוויץ , את "דאס ליד פון אויסגעהארגעטן יידישן פאלק" " ) השיר על העם היהודי שנהרג . ( " בגטו לודז' מתמיד ישעיהו שפיגל ביצירתו הסיפורית . אברהם סוצקבר המשורר ממשיך ביצירתו בגטו וילנה וביער ; שירו "אונטער דיינע ווייסע שטערן" " ) תחת לובן כוכביך ( " מולחן מיד לאחר כתיבתו ומושר בפי תושבי הגטו בחודשים האחרונים לקיומו . באותו גטו כותב הירש גליק ב1943– את השיר שהיה חיש מהר להמנון ההתנגדות היהודית , "זאג נישט קיין מאל אז דו גייסט דעם לעצטן וועג" " ) אל נא תאמר הנה דרכי האחרונה , ( " ואילו שמרקה קצ'רגינסקי כותב באותה שנה עצמה את "שטילער שטילער" " ) שקט שקט , ( " שיר הקינה על ההרג ההמוני של יהודי וילנה בפונאר , אשר התקבל מיד כאחד משירי השואה המובהקים . בשנה הזאת מתפרסמים במוסקבה הסיפורים הראשונים על השואה , ובהם אלה של דוד ברגלסון ושל דער נסתר . בשנה הזאת מתפרסמים בניו יורק הספרים הראשונים בשירה ובפרוזה אשר הוויית השואה משמשת להם חוט שדרה , כגון "געדענקלידער" " ) שירי זיכרון ( " ליעקב גלאטשטיין או "ווען פוילן איז געפאלן" " ) בנפול פולין ( " ליוסף אופטושו . בשנה הזאת מופיע בניו יורק ספר ה"יזכור" הראשון , ומיד לאחר מכן מתחילות להתפרסם העדויות הראשונות של הניצולים בצורת ספר . שירו ההצהרתי של איציק פפר "איך בין א ייד" " ) אני יהודי , ( " שפורסם לראשונה בברית המועצות בסוף , 1942 חותם את ספר שיריו על המלחמה והשואה שיוצא לאור בניו יורק שנה לאחר מכן ( עם ציור שער של מארק שאגאל . ( ספר זה הופיע לרגל ביקורם של איציק פפר ושל השחקן שלמה מיכאלס בארצות הברית , אירוע יוצא דופן שהיה אמור לחדש בעצם ימי השואה את הקשר בין הקיבוץ היהודי בברית המועצות לבין יהודי ארצות הברית . כתב העת המרכזי ביידיש בארצות הברית , די צוקונפט , מקנה לגיליונותיו של ינואר ושל אוגוסט 1943 אופי של גיליונות יזכור , ובהם מתחיל להיקבע הדפוס של האבל הציבורי על השואה . ב1944– עולה בתיאטרון ביידיש בניו יורק מחזהו של ה' לייוויק דער נס אין געטא , תגובה ישירה למרד גטו ורשה . ב1946– מופיע ספר הביקורת הראשון של יעקב גלאטשטיין אין תוך גענומען ( לגופו של דבר , ( המציב את מחברו כמבקר המרכזי בתרבות יידיש לאחר השואה ( לצד מעמדו המוכר כמשורר , ( והוא נפתח במדור שנקרא "קלאגרייד" " ) דברי קינה , ( " הסוקר כמה מן הספרים בתחום הספרות היפה על נושא השואה ביידיש שראו אור זה מקרוב . ברור אפוא שהקורפוס הזה זוכה להבלטה יתרה בתמונה הכללית של תרבות יידיש בת הזמן . היצירה ביידיש על השואה כוללת סוגות ספרותיות שונות ומגוונות ביותר : יומנים שנכתבו בשואה עצמה ; עדויות מכלי ראשון , שמקצתן נמסרו בזמן התרחשות המאורעות ומקצתן הועלו על הכתב מיד לאחר השחרור או במשך השנים ; מאמרים בעיתונות המחתרת ( בייחוד בגטו ורשה ) ובעיתונות הגטו הרשמית ; פולקלור מילולי שנוצר בגטאות ובמחנות , כגון יצירת אוצר מילים בשפת סתרים , פתגמים , אנקדוטות ובדיחות ; שירים של אנשים מן השורה שלמקצתם הוצמדו מנגינות והם הושרו
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|