|
|
Page:215
היוצרים של ספרות השואה ביידיש אכן היו אנשי הדור האחרון של יהודי מזרח אירופה שזו היתה לשונם . מבחינת קרבתם האישית לאסון ניתן להבחין בתוכם בשלוש קבוצות עיקריות , אשר קווי ההפרדה ביניהן היו חדים למדי בתודעה ההיסטורית של ספרות יידיש : האחת היא של הקורבנות עצמם , שרובם נספו ומיעוטם ניצלו ; האחרת היא של אותם סופרים שהצליחו לברוח לברית המועצות עם פרוץ המלחמה , ואחדים מהם חשו על בשרם את מוראות ראשיתה , אבל לרובם היו שנות המלחמה שנים של מחסור , חיי פליטות ואי–ודאות לגבי המתרחש בשטחים הכבושים בידי הנאצים , ולאחר המלחמה היגרו רובם מברית המועצות ; ועוד אחת כוללת סופרים , יוצאי מזרח אירופה , שחיו וכתבו בפזורותיה הרבות של תרבות יידיש והיו עדים לאסון מרחוק – אלה שישבו בברית המועצות זה שנים וסופרי יידיש בארצות הברית ובארצות אחרות . ההבחנה הזאת אינה נוגעת רק לזיקה הביוגרפית של כל יוצר כלפי השואה , אלא גם לתהליכים ספרותיים ותרבותיים : רק בין הקורבנות עצמם אפשר למצוא סופרים חדשים שהתחילו לכתוב יידיש בזמן השואה ולאחריה , או סופרים שלפני השואה היו בבחינת סופרים מתחילים : אלי ויזל , חוה רוזנפרב , לייב רוכמן , מרדכי שטריגלר ואחרים . לקטגוריה זו אפשר לשייך גם את אותם יוצרים שספריהם הראשונים שפורסמו לפני השואה לא עוררו הד מיוחד ( כגון ישעיהו שפיגל ויחיאל פיינר , אשר נודע לאחר מכן בכינויו ק . צטניק , ( אך גם בין קורבנות השואה נוצרו רוב היצירות החשובות שנכתבו בשואה עצמה בידי סופרים שהיה להם מעמד מוכר לפניה : אברהם סוצקבר , יצחק קצנלסון ועוד . זה נכון עוד יותר בנוגע למרכזים האחרים של תרבות יידיש , שבהם כמעט לא נוספו יוצרים חדשים משנות ה40– ואילך . סופרי יידיש שפנו לנושא השואה בברית המועצות , בארצות הברית או בארצות אחרות הם סופרים שהתחילו את דרכם היצירתית שנים רבות קודם לכן . אי אפשר אפוא להבין את דרכי ההתייחסות לנושא השואה בספרות יידיש במנותק מן הרצף הכולל של התפתחותה . אין ספק שאחד המוקדים ביצירה ביידיש במאה ה20– הוא העיצוב רב הפנים של נושא האסון גדול הממדים – הקיבוצי , הלאומי והקוסמי – אשר גורלו הטראגי של היחיד שזור בתוכו : הפוגרומים , ההרס של מלחמת העולם הראשונה , התחושה בדבר אסון אפוקליפטי חובק עולם הממשמש ובא . בספרות יידיש המודרנית נוצרה לכאורה התשתית התמאטית וההתכוונות הרוחנית להתמודדות עם השואה , ולכן מועלית לעתים בביקורת ובמחקר הטענה שאפשר לציין בספרות יידיש יצירות אשר כביכול הטרימו אותה . טענה זו אינה נותנת משקל נכון לשוני המהותי בין האווירה האפוקליפטית שאפיינה את ספרות יידיש בהקשר התרבותי של המודרניזם , בייחוד בשנים שלאחר מלחמת העולם הראשונה , ובין רוח התקופה שאפיינה את שלהי שנות ה . 30– האווירה המעיקה בשנים האלו הביאה לידי כך שכמה מנציגיו המובהקים של המודרניזם ביידיש נטלו חלק במהלך תרבותי של נסיגה ממנו . ביטויו הסמלי של מהלך זה הוא שירו של יעקב גלאטשטיין " א גוטע נאכט , וועלט " ") לילה טוב , עולם , (" שנדפס בניו יורק ב , 1938– שנה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה . השיר הזה נותן גט כריתות לציוויליזציה המודרנית , והוא מצהיר על חזרה לערכיו של העולם היהודי המסורתי . אין צורך לומר שלא כל יוצרי יידיש היו שותפים לגישה זו , אך אין ספק שבפרוץ מלחמת העולם השנייה היתה ספרות יידיש נתונה בהלך רוח אנטי מודרניסטי מובהק , אשר גרס שהנושא המרכזי שבו היא אמורה לעסוק הוא גורלו ההיסטורי של העם היהודי בעת אסון וכליה . אכן אפשר לומר שספרות השואה ביידיש בכללה נכתבה מתוך פרספקטיבה שונה מזו של ספרויות אחרות . היא שאפה להיות ביטוי של הוויה קיבוצית על כל מרכיביה : האבל על העולם שנכחד , הזעם ספרות יידיש שאחרי מלחמת העולם השנייה העמידה את השואה במרכז הווייתה . צילום עטיפת הספר "ס'ברענט" של מרדכי גבירטיג , שהופיע בקראקוב ב1946-
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|