|
|
Page:207
מובלע בתיאור היסטוריוגרפי–תיעודי בעולם של עשייה מלחמתית ועד למעמד טהור ומנותק מן המציאות בעולם שבו לא נותר אלא לקונן ולרקום דימויים ומטפורות " ) איכה ישבה בדד העיר רבתי עם היתה כאלמנה . ( " האפוקליפסה הופכת את האסתטיקה לערך אבסולוטי . הכתרת השירה כשריד אחרון לעולם שנכחד היא המהלך הסופי במעבר ממלחמה לחורבן . מטוטלת זו בין מלחמה ( ושלום ) לחורבן ( וגאולה , ( המבליטה את תפקידן המכריע של הרטוריקה והפואטיקה , מסמנת עת , ת ואתרי משבר . מצדה כמקום , ונאום אלעזר בן–יאיר כטקסט ( יחד עם דמות מחברו יוספוס פלאוויוס , ( נהפכו לאתרים עתיקים–חדשים בטלטלה זו . כטקסט גנוז נשאר נאומו של אלעזר רדום כמו המקום עצמו . עם החייאת הטקסט וקיבועו בספרות העברית המתחדשת באמצעות הפואמה של יצחק למדן " מסדה" , ( 1923 ) ועם שחרורו של האתר מתרדמתו באמצעות החפירות הארכיאולוגיות של יגאל ידין בשנות ה , 60– היתה מצדה שוב למבצר צבאי מצד אחד ולסוף העולם מן הצד האחר . קריאה מחודשת וביקורתית של ה'נאום' ששם יוספוס בפיו של אלעזר מבליטה גם את המעבר מפרדיגמה אחת לאחרת וגם את הבקיעים בנפשו של יוספוס פלאוויוס עצמו , שעה שהוא הופך באמצעים רטוריים מזהירים לוחמים למתאבדים , שיקולים צבאיים–אסטרטגיים להטפה להקרבה עצמית ושיח פילוסופי לשפה ולעשייה פולחנית–סקרמנטלית . המרטירולוגיה היהודית , שנולדה בסמוך לאירועים האלה , התמודדה עם יצר ההתאבדות ופולחן המקדש בערוצים שונים : הן בגניזת אותם נציגי הכיליון היהודי הדוגלים בהמרת הדת ( מיוספוס פלאוויוס ועד לשבתי צבי ) והן , יחד עם כך , באימוץ מבוקר של ה'עקדה' כמשגיבה את מעשי האלימות למעמד של קדושה והקרבה אך בו בזמן משמרת את מורכבות הסיפור התנ"כי שבו הדחף האפוקליפטי–התאבדותי–רצחני מתחרה עם יצר ההישרדות . כמוסכמה ספרותית וחברתית הגיעה המרטירולוגיה היהודית למבחן במאה ה , 20– בשירו של שאול טשרניחובסקי " ברוך ממגנצה" ( 1901 ) ובשיריו של ח"נ ביאליק בעקבות פרעות קישינייב . ( 1903 ) הראשון חשף את מסורת אלפי השנים לזרקורי החילוניות , ההומניזם והנאורות המערביים . אך במעשה הפואטי של ביאליק הגיעה המרטירולוגיה היהודית לכלל מיצוי ופירוק . באופן שיטתי עוברת הפואמה של ביאליק "בעיר הה D גה" מבעד לכל מרכיביה ומפרקת אותם אחד לאחד : שיתוף היקום / הטבע בגורלו של ישראל " ) השמש זרחה ... והשוחט שחט , ( " מעמדו של היהודי המוסר את נפשו ( או את נפש זולתו ) על "קידוש השם , " ומעמד הסמכות ה'מכוונת' המעידה על עצמה "ירדתי מנכסי . " מעל לכול מבזה שם המשורר במו ידיו את התפקיד המרכזי של העשייה הפואטית ; השתקת קולו ושאגתו – אשר "תאבד בסערה" – היא סגירת המעגל שנפתח בפניית משורר "איכה" אל העיר המואנשת–מוענשת . הקשר בין הטקסט לבין קהל קוראיו הוא חלק מהביוגרפיה של "בעיר הה D גה . " לפי קוראיו הראשונים , מה שאמור להשתתק הוא קולו של המשורר המקונן והנחמה על חוסר האונים שבקינה עצמה המתחלף בשיר המצביא . אך מעמדה המהפכני של "בעיר ההרגה" הוא בקריאת תיגר על העיצוב הארכיטיפלי של אירועים היסטוריים , ולכן אירונית היא תגובת הציבור הרחב לפרסום מחברותיו של ביאליק כעבור כ80– שנה , ובהן עדויות על מעשי גבורה שלא זכו לייצוג בפואמה . התרבות העברית המתהווה ניזונה מהמודרניזם האירופי אך לא נופצה כמוהו במהלומות מלחמת העולם הראשונה . היא ניכוס האלימות הקולקטיבית בידי התרבות הלאומית הוא הצד האפל של הסדר החברתי של שדה הקרב כמקום ליישוב סכסוכים לאומיים – שער של אנתולוגיה לשירת-מחאה נגד מלחמת לבנון
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|