|
|
Page:206
מלחמה ושואה בתרבות היהודית המלחמה בספרות העברית סדרה אזרחי ייצוג המוות והשכול הקולקטיביים בתרבות העברית הישראלית נע בשני צירים מקבילים : מלחמה-שלום וחורבן-גאולה . הציר הראשון מושתת על מנגנון של ניכוס האלימות הקולקטיבית בידי התרבות הלאומית כצד האפל של הסדר החברתי ושל שדה הקרב כמקום ליישוב סכסוכים לאומיים . הציר השני , המנכס את האפוקליפסה כצד האחר של הגאולה , מושתת על קשר בין העם לסמכות–על דתית המכוונת ומכתיבה את גורלו . כשהם מתקיימים בדו–שיח המתמשך בין עם ישראל לסובבים אותו , מצד אחד , ובין עם ישראל לאלוהיו , מצד אחר , נהפכו הצירים האלה בסוף המאה ה20– לזירת עימות בין שיח היסטורי–פוליטי לבין שיח פואטי–מיתי . בדומה לתבניות יסוד אחרות המעידות על מבנה העומק המודע לעצמו של התרבות החדשה , נשענים שני הצירים האלה – מלחמה-שלום וחורבןגאולה – על מאבקים שהתחוללו בעבר היהודי הקדום , אשר מימושם בתרבות העכשווית הוא צפוי ומפתיע כאחד . " המלחמה" נקבעה כנושא בכתבי הקודש העבריים וגם באפוסים ובמחזות היווניים הקלאסיים . הבדל עקרוני אחד קיים בין הקורפוסים הספרותיים האלה והוא שבמחזה היווני נשמר הקשר הפרפורמטיבי בין הטקסט לבין הקהל , נשמרת פנייתו של המחזאי אל אומה מסוכסכת בזמן אמת . פנייה זו , המניחה כי עדיין ניתן לפעול ולהגיע לפשרה היסטורית ולסיום האירוע המלחמתי , היא אחת מאבות הקומדיה והסאטירה שנולדו יחד עם הטרגדיה . ממחזהו של אריסטופנס , ליזיסטרטה , שהועלה באתונה במאה ה5– לפנה"ס , עד דון קישוט של סרוונטס בספרד של המאה ה17– ועד למלכוד 22 של ג'וזף הלר באמריקה של המאה ה , 20– חושפת הקומדיה לא רק את הגרוטסקה והאבסורד שבמעשי הגבורה והמוות בשדה הקרב , אלא גם את הדרך שבאמצעותה אפשר להביא לידי סיום הקרבות . האסטרטגיה של ליזיסטרטה פשוטה ביותר . נשי אתונה וספרטה היריבות נאספות , עושות שלום בינן לבין עצמן ויוצאות יחד למאבק להחזרת בעליהן , גיבורי המלחמה המתמשכת , הביתה . בכך פונה אריסטופנס אל ההיסטוריה בהתהוותה בניסיון לעצור את מרחץ הדמים ולהביא לקץ מלחמת הפלופונזיים . 2 , 500 שנה לאחר מכן פונה צ'רלי צ'פלין בסרט הדיקטטור הגדול ( 1940 ) אל היטלר בזמן אמת מתוך גיוס כל הכוחות הקומיים לחיוב החיים . בשני המקרים , כידוע , דחתה ההיסטוריה את פנייתה ההומניסטית של הקומדיה וביקרה את השכול , הקינה והייצוג העל–היסטורי המיתי , הכוללני , הסטטי והפואטי . מבחינה טקסטואלית , לצד ייצוג מלחמות ישראל בשפה ' ריאליסטית' למדי בספרי התורה " , יהושע , " "שופטים" ועוד , ציון הדרך הראשון למהלך הפנימי–ההרמטי שאנו מכנים פרדיגמת ה'חורבן' נמצא ב"מגילת איכה . " המגילה נפתחת במעשה פואטי מובהק : הדמיית הקורבן הקולקטיבי לאישה מיוסרת–חוטאת , שכל קיומה מתמצה בשאלת העיצוב הרטורי : " הביטו וראו אם יש מכאוב כמכאובי " ? המענה לשאלתה אף הוא בסימן שאלה ארס–פואטית , המעידה על הכוח המפרה של החורבן : "מה אעידך מה אדמה לך בת ירושלים מה אשוה לך ואנחמך " ? עם זיהויו של מחבר "מגילת איכה" כנביא ירמיהו ( כמו למשל בציורו של רמברנדט "ירמיהו מקונן על חורבן ירושלים ( " מגלם הדיאלוג הזה בין המשורר לבין הנמענת את השלב האחרון בגלגולה של השפה המטפורית – מכלי נבואי בעולם חידתי הדורש פענוח " ) מקל שקד" – ירמיהו ) עד מעמד ס' נקאש , יום שתבל הרתה והפילה בו ( תרגום : רות נקאש , ( תלאביב , . 1985 א' עמיר , מפריח היונים , תל–אביב , תשנ"ג . ע' יחזקאל–שקד , הקמע של ד"ר מדלן , ירושלים , תשנ"ט . ב . מחקרים : ש' מורה ( עורך , ( הסיפור הקצר של יהודי עיראק , ירושלים , תשמ"א . ש' מורה , האילן והענף : הספרות הערבית החדשה ויצירתם הספרותית הערבית של יוצאי עיראק , ירושלים , תשנ"ז . נ' קזז , היהודים בעיראק במאה העשרים , ירושלים , תשנ"א . ר' שניר , "יהדות עיראק אחרי מלחמת העולם השנייה : ספרות , היסטוריה והיסטוריוגרפיה , " מקדם ומים ( תש"ס . ( ר' שניר , "נשים בספרות הערבית של יהודי עיראק במאה העשרים , " פעמים , 82 ( חורף תש"ס . ( ר' שניר , ערביות , יהדות , ציונות : מאבק זהויות ביצירתם של יהודי עיראק , ירושלים , תשס"ה .
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|