sso
| Hello Guest - login | My Account | My bookshelf | My folders
Kotar website
Page:180

וירד מן הבימה או יעמוד עליה ללא מעשה , כביכול , או שיוכל לשחק את הסיפור "כנגד" הטקסט שהוא משמיע , כמין תתטקסט בלתי–מילולי וכו . ' ואולם , את התנופה האמנותית החדפעמית הקנה ל"הבימה" לא סטניסלבסקי אלא דווקא תלמידו החדשן בזכות עצמו וכטאנגוב . אילו היה "הבימה" נולד כתיאטרון סטניסלבסקאי , בדומה לתיאטרון האמנותי המוסקבאי בהצגות מחזות צ'כוב שלו , ספק אם היה זוכה לאריכות ימים , מן הטעם הפשוט שתיאטרון כזה מתנה את רושמו ברגישות הצופים למדובר על הבימה , לנימת הדברים , להדגשי המובן הדקים שמקנים להם השחקנים , ליחסים בין הטקסט המדובר לשפת הגוף שלהם . אפילו היה "הבימה" – העתיד להופיע במשך יותר מעשור בעיקר לפני קהלים שלא שמעו עברית ורק הכירו את תוכן המחזות מן התמציות שבתוכנייה – מסוגל להגיע למעלה כזו בשפה בלתי–מדוברת ונעדרת אינטונציות טבעיות , אין להניח שהצגותיו היו זוכות להכרה אמנותית בינלאומית והיו ממלאות אולמות בברלין , בווינה ובלונדון . אולם מחנכה האמיתי של הקבוצה היה לא סטניסלבסקי אלא וכטאנגוב . וכטאנגוב היה שרוי , בתקופת הקשר שלו עם "הבימה , " בשלב הסופי של פיתוח תפיסת התיאטרון הייחודית שלו , זו שמצאה את ביטויה המושלם בשתי ההצגות הגדולות שהפיק לפני מותו בטרם עת ב : 1922– הדיבוק וטוראנדוט . שיטתו של וכטאנגוב סטתה משיטת מורו ואפילו יצאה נגדה . וכטאנגוב סבר , שבעוד שהרגשות שמבטא השחקן חייבים אכן לנבוע ישירות מעומק עולמו האישי–הרגשי ולהצטיין בכנות מוחלטת , השפה הבימתית שבה מוצאים הרגשות הללו את ביטויים חייבת להיות "מלאכותית , " כלומר , יצירה העומדת בפני עצמה והחתומה בחותמה של האמנות , שלעולם אין היא חיקוי החיים גרידא . שפה זו חייבת לבטא את הרגשות בתמציתם העקרונית ולא בגילוייהם החיצוניים השגרתיים . התיאטרון חייב לתת ביטוי חריף ועז לניגודים שבחיים ודווקא לשם כך עליו להתקרב אל האופרה ( אלברט איינשטיין הישווה את הצגת הדיבוק להצגות ה"נו" היפניות ולתיאטרון המסכות והקוטרונות היווני העתיק . ( יתר על כן , וכטאנגוב תבע מן התיאטרון שלמות צורנית מיוחדת , שתעניק לכל קטע התרחשות בימתית , לכל תמונה ולכל מערכה במחזה – אופי צורני משל עצמם , ועם זאת יצטרפו הקטעים כולם לאחדות האמנותית הצורנית של ההצגה בשלמותה . כל המאוויים הללו לא היו עדיין בבחינת משנה סדורה אצל הבמאי אלא רעיונות שנולדו במהלך העבודה . משום כך נמשכה עבודת ההכנה על הדיבוק כמעט שנתיים , כשהבמאי שופע ההמצאות מתוך הצגת "הדיבוק" בשנת 1928 לערך – כלי אידיאלי לתיאטרון צעירים נסייני , המדבר בשפה שאינה מובנת . וכטאנגוב התלהב מיד

כתר הוצאה לאור

למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר


For optimal sequential viewing of Kotar
CET, the Center for Educational Technology, Public Benefit Company All rights reserved to the Center for Educational Technology and participating publishers
Library Rules About the library Help