|
|
Page:156
ב"שוק החיים" ( ההוויה החברתית על מניעיה השונים , ובייחוד הכלכליים ) ובדמויות אדם הנרשמות על גבי רקע זה כ"טיפוסים וצללים" – אנשים שעוצבו על ידי ההקשר החברתי או נעשו לקורבנותיו , ל"צלליו , " פנתה הפרוזה המודרניסטית של ראשית המאה לייצוג החיים הפנימיים , התודעתיים והיצריים , של היחיד , וכשהיא דיברה על "צללי החיים" ( ברדיצ'בסקי ובעקבותיו גנסין הצעיר ) כוונתה היתה לפגמים פסיכיים עמוקים ( היכולים כשלעצמם להיות תוצאת השפעתן הממושכת של נורמות חברתיות–תרבותיות מדכאות , בתנאי שנורמות אלו הופנמו לגמרי ונהפכו לחלק בלתי נפרד מעולמו הסובייקטיביהפנימי של היחיד , ( לעכבות הגוזרות על היחיד ניכור , אי מימוש הפוטנציאל האנושי הגלום בו על כל רכיביו , ותחושה עמוקה של סבל ושל חסך פסיכיים , שאותה , לא את "מרירות החיים" הכלכלית–החברתית , ביקשה הפרוזה לעצב ולייצג . כך חתרה הפרוזה המודרניסטית העברית , כמוה כזו הבינלאומית , לשחרור הייצוג של המציאות מן הפרמטרים של מרחב–זמן " אובייקטיביים ; " של הבנת חיי היחיד והקבוצה כאילו היו ניתנים להסבר סיבתי ברור , הצגת היחיד בעיקר בהקשר חברתי או משפחתי , שבו נודע מקום מרכזי למוטיב הכלכלי ; ושל עיצוב עלילות סיפוריות המממשות את המהלך הסיבתי בזמן ובמרחב , והשואבות ממנו דינמיות של קונפליקט , הסתבכות , הרפיה , מפנה והתרה . הפרוזה המודרניסטית , לפחות בראשית התפתחותה , העדיפה 'המסה' של ממדי הזמן והמרחב בתוך זרם התודעה של היחיד , ועיצבה עלילות שנבעו מן התנועה הגלויה או הסמויה של זרם זה . לקוראים שהורגלו בסיפורת שעלילותיה התבססו על מהלכי סיבה–תוצאה נראו יצירות הפרוזה המודרניסטית כאילו היו נטולות עלילה . ראוי לציין שלא כל הסיפורת של המאה ה – 20– ואף לא כל היחידות החשובות והבולטות שבה – חתרה לעקיפת המשך החד–קווי בזמן ובמרחב כדפוס אם של הסיפר . נמצאו מתנגדים רבים הן להנחות שהונחו ביסודה של הסיפורת המודרניסטית והן למעשה האמנותי שהושתת על גבי ההנחות הללו . בקרב המתנגדים בלטו בעיקר נציגיהן של אידיאולוגיות שהאמינו בהמשכיות ההיסטורית האובייקטיבית , הישירה או הדיאלקטית , של חיי האנושות ושל חיי הפרט האנושי בתוך המארג החברתי והלאומי . כזו היתה אמונתם של המספרים ה " אונאנימיסטיים " ( ובראשם המספר הצרפתי ז'יל רומן ) ב ' נפש ' האחת הקולקטיבית ( אונה אנימה ) החיה את חייה האובייקטיביים ההמשכיים באמצעות היחידים המרכיבים את הקבוצה הלאומית והכלל אנושית ; אמונה שהביאה לתביעה מן הספרות שתפנה את מבטה הלאה מעולמו של היחיד המנוכר ( שבו בעיקר עסקה הסיפורת המודרניסטית ) ותתמסר לתיאור האנשים ה ' רגילים ' או בעלי ' הרצון הטוב , ' המבצעים בפועל , בחיי היומיום שלהם , את מפעליה של הנפש הקולקטיבית . ההנחות האונאנימיסטיות מצאו את ביטוין גם בחלק מן הסיפורת הציונית , ששאפה לתאר ציבורים שלמים בעשייתם הנמרצת בתוך הרגע ההיסטורי המהפכני . ס ' יזהר היה שותף לשאיפות האלה בנובלות הקולקטיביות שלו משנות ה , 40– " בפאתי נגב " ו " בחורשה אשר בגבעה . " בעלת השפעה רבה יותר היתה התנגדותם של הוגי דעות מארקסיסטיים מרכזיים לסיפורת המודרניסטית ולהנחות היסוד הרוחניות המשמשות בה ; התנגדות שהביאה , מצד אחד , להחרמת הסיפורת המודרניסטית בברית המועצות ובדמוקרטיות ה " עממיות " שנספחו לה , ומצד אחר , לוויכוח פילוסופי וספרותיביקורתי נוקב עם המודרניזם , שנוהל בעקיבות , עשרות שנים , בידי הוגה ומבקר כגיאורגי לוקאץ . ' לוקאץ ' ראה בספרות המודרניסטית בכללה פרשנות מוטעית של המצב המודרני ( הפיכת מראות השלב המאוחר ביותר של התפתחות הקפיטליזם , בשקיעתו הלא נמנעת אל תוך הברוטליות וחוסר האנושיות של הפאשיזם , לתמונה סטטית של המצב האנושי בכללותו ובקביעותו , כאילו היה המצב הזה מנותק מן ההוויה ההיסטורית המסוימת של התקופה ובלתי ניתן לשינוי ) והתנגד בעיקר לסיפורת התודעה , בטענה , שבמקום לעסוק במעשה האנושי , שתמיד הוא כרוך בבחירה ( גם בדרך המחדל ) באחת מהמון האפשרויות הקיימות במאגר הפסיכי של התודעה , הוא עוסק בהעלאת אינוונטרים אינסופיים , סטטיים לחלוטין במהותם , של פריטי אותו מאגר , ובדרך זו נאלץ להגדיל עד אינסוף את נפח הסיפור ובתוך כך למזער את משך הזמן שבו מתרחש סיפור המעשה ( יוליסס של ג ' יימס ג ' ויס מתרחש בעשרים וארבע שעות . ( ביקורת זו , שאמנם לא כל הוגי הדעות המארקסיסטים המרכזיים היו שותפים לה ( ואלטר בנימין ותיאודור אדורנו התנגדו לה , ( השפיעה השפעה ניכרת על הסיפורת שנכתבה בידי יוצרים קרובים לסוציאליזם ובתוכם מרבית יוצריה הצעירים של הפרוזה העברית בשנות ה40– וה , 50– שאחדים מהם אף ניסו ליצור פרוזה שנכתבה ברוח " הריאליזם הסוציאליסטי " ( ריאליזם המבוסס לא על העתקת המציאות בת הרגע ההיסטורי המקרי אלא על הבנת התהליכים הדיאלקטיים העקרוניים המקדמים את ההיסטוריה בגלוי ובסתר לעבר חברה על–מעמדית שוויונית . ( כך היו להתנגדות לסיפורת המודרניסטית הדים חשובים גם בספרות העברית והישראלית ; בעיקר , כאמור , בזו של שנות ה40– וה , 50– ערב הקמת מדינת ישראל ובעשור הראשון שלאחר הולדתה . במהלך התפתחותה פילסה לה הפרוזה המודרניסטית האירופית והעברית ערוצים רבים ושונים , שהמכנה המשותף שלהם היה בעקיפה של הייצוג הפוזיטיביסטי הנדון . האופציות הייצוגיות שפותחו בתורה זו היו רבות משניתן למנותן כאן , והן אף הופיעו בפועל בצירופים שונים רבים מספור . נציין
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|