|
|
Page:131
משחררי הנפש : יהודים ויהדות בתנועה הפסיכואנליטית אבשלום אליצור בין הסוציאליזם , תנועה כלל עולמית שמחוללה היה יהודי , לבין הציונות , תנועה שקמה כולה למען יהודים , עומדת משנה שהיא ספק תיאוריה מדעית ספק תנועה חברתית ופוליטית , השואפת אף היא לתיקון העולם בדרכה שלה , ומקיימת דיאלוג לא פוסק עם התרבות כולה מזה ועם התרבות היהודית מזה . הכול בכול יש בדיאלוג השני : מאפיינים יהודיים , התכחשות ומרד נגד היהדות , ניכוס והזרה הדדיים , ומעל לכול תזכורת כי פעולה לשינוי העולם מחייבת תיקון פנימי תחילה . להלן יידונו כמה היבטים בקשר שבין היהדות והפסיכואנליזה : יחסיהם של פרויד וממשיכיו עם היהדות , יחסם של יהודים וישראלים לפסיכואנליזה ודרכי חשיבה יהודיות בפסיכואנליזה . א . פרויד היהודי בבואנו לדון בצד היהודי של הפסיכואנליזה , עלינו לברר תחילה עד כמה קשורה היא באישיותו ובתולדותיו של מייסדה . להמחשת הבעיה הנה שתי דוגמאות הפוכות בנוגע לקשר שבין היוצר ליצירתו . מה היה קורה לולא בא ניוטון לעולם ? קרוב לוודאי שכל חוקי הפיזיקה שגילה היו מתגלים בסופו של דבר על ידי אחרים ואף מנוסחים בחוקים מתמטיים דומים ( כפי שיעיד המקרה של לייבניץ . ( אבל מה , לעומת זאת , לולא נולד שייקספיר ? שום דבר הדומה ולו במעט להמלט לא היה מתחבר . המדען , על פי ההשקפה הריאליסטית המקובלת , מגלה דברים שהם כבר קיימים ברשות הרבים , ואילו האמן מבטא הלכי נפש פנימיים הייחודיים לו בלבד . לפיכך , לאומיותו של ניוטון יש לה השפעה מעטה על חוקי הפיזיקה הקלאסית ( אם כי בוודאי לא מקרה הוא שדווקא אנגלי גילה אותם לראשונה , ( בעוד אנגליותו של שייקספיר ( ובוודאי שפתו ) ניכרת בכל יצירותיו , אוניברסליות ככל שהן . היכן אפוא עומד זיגיסמונד–זיגמונד שלמה פרויד על הרצף הזה ? האם הפסיכואנליזה גילתה דברים בעלי ממשות אובייקטיבית – ועל כן אוניברסלית – ולכן אין לה קשר מיוחד ליהודיותו של פרויד , או שמא היא השקפת עולם ייחודית לפרויד , ועל כן היא נושאת אולי גם את חותם לאומיותו ? במחשבה שנייה , אין ביטחון שההבחנה הזאת פורייה ביותר . אמנם ריאליסט סבור שהפסיכואנליזה כמדע אומרת משהו נכון על נפש האדם . ועם זאת אין להכחיש כי אישיותו של פרויד טבועה כמעט בכל מונח שטבע . הנה , לדוגמה , הוא אפילו לטרוצקי , טשקנט עיר הלחם לנברוב , או ימים ולילות לקונסטנטין סימונוב . מתרגמים דומים לאלה היו יצחק שנהר וצבי ארד . יחד עם מתרגמים רב–צדדיים אלה , פעלו באותו דור מתרגמים שהתמחו , פחות או יותר , בתרגום קלאסיקה משפה אחת או שתיים , ולעתים אף מכתביו של סופר יחיד , כגון אבי–שאול הנזכר , שתרגם מן הפרוזה של גתה ואת הרומנים העיקריים של תומס מאן ; או מנשה לוין , שתרגם בעיקר קלאסיקה צרפתית ותיקה וחדשה , בין היתר מיצירות וולטר , בלזאק , זולא , סנט–אקזיפרי ומאלרו . בין המתרגמים שקידמו בפועלם תחום ספרותי שלם , יש להזכיר את לאה גולדברג ונתן אלתרמן , שיצרו תרגומים עבריים לשורה של טקסטים קלאסיים של ספרות ילדים בשירה כבפרוזה , מאת מר K ק , צ < ' ק A בס M י וקדיה מולודובסקי ; את יוסף א < ר , שהתמחה בתרגום כתבי פילוסופים אירופיים קלאסיים . בהקשר דומה וקרוב , יש להזכיר את מפעלותיהם האופייניים–לתקופה של מתרגמים שנרתמו לעבודות תרגום רחבות–היקף , שעמדו בסימן מובהק של שאיפה להריק לעברית אם לא את כלל כתבי המחבר המיתרגם , כי אז את רובם . כאלה היו מפעל תרגום כל כתבי הפרוזה של היינה על ידי פרלמן , תרגומי נתן אלתרמן לרוב מחזות מולייר ( שלושה כרכים , שנות ה , ( 60– תרגומי שלמה דיקמן לכל מחזות אייסכילוס וסופוקלס ( שנות ה , ( 60– או תרגומו של הלקין לכל שירי עלי עשב לוולט ויטמן ( ראשית שנות ה . ( 50– בהקשר זה אפשר לציין גם את מפעלות התרגום בשדה הכתבים מן הפילוסופיה ( שוב , בעיקר האירופית , ( כגון מפעל תרגום כל כתבי אפלטון של יוסף ליבס , מפעל תרגום כתבי ניטשה מאת ישראל אלדד ותרגומיו הרבים של יוסף אור ( מכתבי הובס , לייבניץ , דקארט ואחרים . ( ראוי לציין כי הישגיהם של מתרגמי דור המודרניזם והאסכולה הסגנונית המובהקת שלהם עוררו , בדורות הבאים אחריהם , בעיקר מסוף שנות ה50– ואילך , הן ביקורת נוקבת למדי , הן תגובות–נגד חריפות , שהסתכמו בהפניית עורף מופגנת לפואטיקה שלהם . די להזכיר בהקשר זה , למשל , את " תרגום–הנגד" האנטי–אלתרמני במוצהר לבלאדות סקוטיות שכלל מאיר ויזלטיר בספר תרגומיו הפיוטיים פגימות . ( 1979 ) לעומת זאת מסתמנת בקרב כמה מבני הדור הצעיר בשירה הישראלית ( אנשי חבורת "אב" והקרובים להם ברוחם ) מגמה ברורה של הערכה אוהדת מחודשת לפואטיקת התרגום של דור המודרניזם .
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|