|
|
Page:130
של משוררי הזרמים בני–הזמן בשירה הרוסית , למן הסימבוליזם ועד השירה הסובייטית , מזה . חטיבה שנייה היא זו של "שירת העמים , " וגם כאן – שירה קלאסית ובת–הזמן . חטיבה שלישית היא זו של השירה המגויסת , החל בנוסח העברי המפורסם של האינטרנציונל , דרך מחזות של ברכט ועד שירי משוררי העולם נגד המלחמה בקובץ עלי טרף . ( 1943 ) יצירת המופת המרכזית של שלונסקי היתה תרגומו של יבגני אונייגין לפושקין , ( 1937 -1936 ) שעליה הוסיף ( בשנות ה ( 50– את הטרגדיות הקטנות ומן הליריקה של המשורר . עצם פרסום התרגום בשנת יובל המאה למות המשורר ( באותה שנה יצא עוד תרגום מלא ליצירה , מעשה ידי אברהם לוינסון ) היה בו כעין הצהרה גלויה על זיקתו של המודרניזם העברי למסורת הספרותית הרוסית ; למעשה , התנהגה הקהילה הספרותית הארצישראלית במקרה זה כשלוחה של הספרות הרוסית . אשר למעשה התרגום עצמו , נתגלו בו תכונות היסוד המובהקות של הפואטיקה התרגומית של שלונסקי : דיוק מרבי בשחזור המשקל ( טטראמטר יאמבי ) ומבנה הבית האונייגיני , שימוש בעברית גבוהת–משלב ורחבה ביותר , שתכונותיה המובהקות היו החדשנות הלשונית ( מילים כגון " ל < C ט , " "נ DE לת , " "מ HI ע" ' ] רקיעה , [ ' "מצח A ן" ' ] מצחיה [ ' " צמ J י J י , ( " ושימוש מגוון וגמיש בצירופים ובמטבעות לשון מכל כנפות הלשון העברית . הספר המייצג באורח מובהק את מדיניות ופואטיקת התרגום של דור זה הוא האנתולוגיה שירת רוסיה . ( 1942 ) המתרגמים היו אנשי פליאדת המודרניזם ( שלונסקי , לאה גולדברג , אלכסנדר פן , עזרא זוסמן ואחרים , ( ואילו הטקסטים שכונסו באנתולוגיה , הנפתחת בשירי הסימבוליסטים הרוסים , אמורים היו לייצג את "שירת הדור" ברוסיה , כשבמרכז ניצבות דמויותיהם של אלכסנדר C ל A ק וולדימיר מאיאקובסקי . לאנתולוגיה זו נודעה השפעה ניכרת על השירה והספרות העברית . כאן המקום להזכיר את פעלו התרגומי של אלכסנדר פן , שהתמסר להרקת שירתו של מאיאקובסקי לעברית ( מבחר שירים , ;( 1950 גם בתרגומיו בלטו התכונות הדוריות המובהקות – כושר החדשנות הלשוני והווירטואוזיות בעיצוב החרוז והמשקל . מצד השאיפה להעשיר את מצאי התרגומים מן הקלאסיקה של ספרויות העולם , יש להזכיר סדרות ספרים אחדות שנוסדו במיוחד למטרה זו , כגון סדרת "מבחר שירת העולם" שייסד שלונסקי בהוצאת "ספריית פועלים , " או סדרת "ספרי מופת" של הוצאת "מוסד ביאליק" ( שנות ה , ( 50– וכן הוצאות שהתמקדו בהוצאת תרגומי קלאסיקה באורח ניכר , כגון " מחברות לספרות , " "תרשיש , " "גזית" והוצאת "מאגנס , " שבסדרה לתרגום כתבי מופת פילוסופיים מייסודה תורגמו , החל משנות ה , 30– מכתבי אריסטו , אפלטון , דקארט , רוסו , יום , מיל , הובס ואחרים . במסגרת פעולות תרגום יזומות כאלה , יצאו לאור בתקופה הנידונה תרגומים חשובים מן הקלאסיקה העולמית , שביניהם יש להזכיר את המפעל הקבוצתי לתרגום מחזות שייקספיר , שלקחו בו חלק שלונסקי , אלתרמן , רפאל אליעז ואחרים , או תרגומים מספרויות שמצאי התרגומים מהן היה דל או אפסי , כמו תרגומים של שירי פטרארקה מאיטלקית ( לאה גולדברג , , ( 1953 פדרה לראסין מצרפתית ( אלתרמן , , ( 1945 או שירת המבורך מסנסקריט ( עמנואל אולסבנגר , . ( 1954 בהקשר זה יש להזכיר גם את התגברות תרגומי השירה והפרוזה מיוונית ומלטינית , ראשית בידי שלמה שפאן , שתרגם ( החל משנות ה ( 40– את האלגיה היוונית העתיקה ואת שירת הסיודוס , ואף קבע כללים לעיצוב ההקסאמטר הדאקטילי בנגינה ספרדית , ואחר כך בידי שלמה דיקמן , שהריק לעברית את כל הטרגדיות של אייסכילוס וסופוקלס , את האינאיס ואת לוקרטיוס . מנקודת מבט כוללת , אחד התווים המאפיינים המובהקים של מתרגמי דור המודרניסטים היה מה שאפשר לכנות , בהעדר מונח קולע יותר , בשם "פריעת חוב לתרבות המוצא , " בין אם היתה זו תרבות "ביתית" ( כגון תרבותם הרוסית של שלונסקי וגולדברג , ( "גלומה בתרבות–הבית" או נרכשת ( כגון הצרפתית של אלתרמן או ההשכלה הקלאסית של שפאן ודיקמן . ( לפי קו זה נוצרו תרגומים רבים , ביניהם , למשל , תרגומיהם מן השירה ההונגרית והגרמנית של מרדכי אבי–שאול ( משירי ברכט וכן אראני , ראדנוטי , באביטש , ( או תרגומי לופה דה וגה ולורקה מספרדית בידי רפאל אליעז . בכל הנוגע לתרגומי פרוזה , הרי גם בתחום זה ניכרה שאיפה ברורה להעמיד קלאסיקה עולמית בגרסאות עבריות , לצד פעילות תרגומית הולכת ומתרחבת בכל שדרות הספרות , החל בספרות "הזמן והשעה , " עד ספרות מגויסת , ספרות יהודית ממינים שונים , ספרות לילדים ולבני הנעורים , ספרי עיון וכו . ' דוגמה אופיינית של מתרגם רב–צדדי , שסך תרגומיו המרובים משקף יפה מגמות שונות אלה , הוא מנחם–זלמן וולפובסקי , שתרגם מכתבי פושקין , טורגנייב , צ'כוב וטולסטוי וכן את הרומנים העיקריים של דוסטוייבסקי . כמו כן תרגם רומנים משל יעקב וסרמן , סומרסט מוהם , פרל באק , אפטון סינקלר וויקי באום ; כתבים משל רוזה לוקסמבורג וורה פיגנר ; מכתבי הרצל , י"י זינגר , בורוכוב וברדיצ'בסקי , וכן מספרי קארל מאי וההיסטוריון מ"א רוסטובצב . רב–צדדיות זהה מאפיינת גם את פעלו התרגומי רחב–היריעה של שלונסקי בפרוזה . מצד הקלאסיקה , הוותיקה והחדשה , יש להזכיר את תרגומיו לטיל אוילנשפיגל לשארל דה–קוסטר , קולא ברוניון לרומן רולאן , הרומנים של גורקי ושולוחוב ומבחר מכתביו של איסאק C א C ל , ומצד שני – תרגומים כגון תולדות המהפכה הרוסית וחיי
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|