|
|
Page:128
תרגומים בספרות העברית בתקופת המודרניזם עמינדב דיקמן בדומה לכל חלוקה של הספרות לתקופות , קשה לתחום את תקופת המודרניזם בספרות העברית בגדרים ברורים . לפי החלוקה המקובלת , נפתחה תקופת המודרניזם בספרות העברית עם תום מלחמת העולם הראשונה , פחות או יותר , ונמשכה עד ימי קום מדינת ישראל . כמו כן , מטבע הדברים , המשיכו בני דור זה להניב יצירות מתורגמות עוד שנים רבות לאחר מכן . הפואטיקה שנקטו באמנות התרגום המשיכה אף היא למלוך בכיפה זמן רב לאחר שמעמדה המרכזי של הפואטיקה שלהם , שבה נקטו ביצירה המקורית , כבר החל להתערער , בעיקר עם עלייתן של משמרות אחרות בספרות העברית , בשנות ה40– וה . 50– כאשר מדובר בספרות מתורגמת , נראה שיש להאריך את תחום התקופה הנדונה הרחק עד שלהי שנות ה , 60– ואולי אפילו עד ראשית שנות ה70– ( ובמקרה של מתרגמים יחידים בני הדור – גם עד שנות ה . ( 80– באופן כללי אפשר לומר כי המאפיין את התקופה הזו הינו ההבדל הברור הקיים בין תרגומי שירה לבין תרגומי פרוזה . בתרגומי פרוזה היו למתרגמי דור זה הישגים גדולים , אולם בתרגומי שירה הם הצטיינו אף יותר . תרגומים אלה עמדו בפסגת עשייתם התרגומית ( גם לפי תפיסתם , ( ובהם גם השתקפה הפואטיקה שלהם באורח מובהק ביותר . בכללו של דבר , התאפיינה תקופה זאת בהרחבה נוספת , הן של מלאי התרגומים והן של התחומים – הספרויות , הסוגות הספרותיות והשפות – שמהן תרגמו לעברית . במה שנוגע לעושים במלאכה , הרי מדובר , בראש ובראשונה , ב ; ליא = ה המוכרת של המודרניזם העברי , שבמרכזה ניצבו אברהם שלונסקי , לאה גולדברג ונתן אלתרמן . לצד אלה פעלו , החל משנות ה , 20– אנשי ספרות ( בעיקר משוררים , ( שחברו לחבורת "כתובים , " כגון מרדכי אבי–שאול ועזרא זוסמן , מתרגמים שלא היתה להם אלא זיקה כללית למודרניזם , או כאלה שהשתייכותם לדור אינה אלא עניין ביולוגי ( ילידי 1900 וסביבותיה , כגון מתרגם השירה חנניה > ייכמן . ( שורה של תהליכים היסטוריים השפיעה על פעילות ומדיניות התרגום של דור המודרניזם . אחד התהליכים החשובים ביותר ( כמו בכלל המערכת הספרותית העברית ) היה תהליך התגבשותו של המרכז הספרותי בארץ–ישראל ( ובהקשר של התרגום – בעיקר בשלבו השני , בימי המנדט הבריטי על ארץישראל . ( בתקופה זאת הוצף שוק הספרים העברי בספרות מתורגמת , פרי פעילותן המקבילה של שורת הוצאות ספרים באירופה כבארץ–ישראל . תמונת העולם הספרותית של העורכים והמתרגמים בני דור המודרניזם היתה , כפי שאפשר היה לצפות בהתחשב ב"תרבויות הבית" שלהם , אירופוצנטרית מעיקרה . ולפי דגמי התרבויות שאליהן היתה להן זיקה ( רוסית , שונים על דרכו של התיאטרון ביידיש , אך הם לא היו מסוגלים לעצור את תנופתו . אחד הביטויים הסמליים הדו–משמעיים לאופיו של התיאטרון ביידיש בישראל היה ניסיונו של מוריס שוורץ ב1960– לחדש בארץ את התיאטרון שלו ; הוא העלה את ההצגה יושה עגל לי " י זינגר , אך ניסיונו הזה נקטע באבו עם מותו . עצם בחירתו של המחזה מלמדת עד כמה עמדה הפעילות התיאטרלית ביידיש בישראל בסימן הרפרטואר המוכר מן העבר , ללא שאיפה להעלות מחזות חדשים , ובוודאי ללא שאיפות לחדשנות אמנותית . הופעותיהם של דז'יגאן ושומאכר , ששילבו את ההומור היהודי המסורתי עם הסאטירה העכשווית , היו מקובלות ופופולריות מאוד במשך השנים . ההפקה הרעננה ביותר ביידיש בארץ היתה די מגילה לאיציק מאנגר , מופע שפנה גם לדוברי עברית , ושילב בתוכו יסודות מסוגננים של ה <;" רים ש ; יל " – אחד ממקורות ההשראה המוקדמים לתיאטרון ביידיש . כיום פועל במדינת ישראל תיאטרון " יידישפיל , " שהוא למעשה התיאטרון הקבוע ביידיש היחיד בעולם . הנדודים בין יבשות וארצות היו אחד מתווי ההיכר של הפעילות התיאטרלית ביידיש בכל שנות קיומה : שחקנים ולהקות נדדו בין מזרח אירופה לארצות הברית , והעלו בדרכם את הצגותיהם גם בפריז ובלונדון . עם התרחבותה של הפעילות התיאטרלית ביידיש בארגנטינה , החל בשנות ה , 30– משך המרכז הזה שחקנים רבים מארצות הברית , שניצלו את הבדלי העונות בין חצי הכדור הצפוני לדרומי . בשנות ה , 50– כשכבר היה ברור מעל לכל ספק שהפעילות התיאטרלית ביידיש בארצות הברית דועכת ללא סיכוי , הרבו שחקני יידיש משם לבוא להופעות בישראל . הם מצאו בה קהל צופים אוהד , שהיה מורכב גם מעולים חדשים מאירופה שעדיין לא ידעו עברית וגם מוותיקים שכבר אימצו לעצמם את העברית אך אהבו להתרפק על עולמה של היידיש . שחקני יידיש הנודדים האלה זכו לכינוי "כוכבים תועים" – כינוי המשמש גם כותרת לרומן מאת שלום עליכם המתאר את עולמם . התיאטרון ביידיש אכן היה אחד הגורמים המרכזיים שתרמו לליכודם התרבותי של דוברי השפה הזאת הפזורים בעולם .
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|