|
|
Page:117
מגדר וחזון הגבריות העברית חנה נוה הציונות נתפסה , ביותר ממובן אחד , כתשובה האולטימטיבית ל"חוליי היהדות" בגולה . פרקטיקת החיים של הגבר היהודי בגולה במסגרת חברת הלומדים ( ה"חברותא ( " הביאה להדגשת ההיבט ההומוסוציאלי בזהותו , דהיינו לסוציאליזציה שלו אל קרבת גברים ולטיפוח העדפתו את קרבת הגברים . במפנה המאה נתן אוטו ויינינגר ( ר' מדור ההגות היהודית המודרנית , ( בחיבורו מין ואופי , ביטוי חזק ורדיקלי לטענה הזאת בקביעתו שהגבר היהודי נעשה "נשי" ושסממני המגדר הגברי שלו נחלשו וניטשטשו . התעוררות התודעה בדבר נשיותו של הגבר היהודי והמשגתה כחולשה וכמחלה התחוללה על רקע התעצמות המחשבה הלאומית המודרנית באירופה , שהמציאה דמות של גבר לאומי בעל סממני מגדר מובחנים ובעל תפקידים רבי עוצמה , שעיקרם ניהול המאבק לעצמאות ולאוטונומיה לאומית . בדומה לדפוס החשיבה הלאומית האירופית ביקשה גם הציונות למצוא את שורשי הלאומיות היהודית בגרסה היסטורית קדומה של האומה . מול דיוקן מיתולוגי של יהדות גברים עתיקה , שבדמיון היהודי הקולקטיבי היתה רבת עוז והדר ושהצטיינה בגבריות מופתית , נערכו סוללי הדרך של הציונות לשקם את היהדות הגלותית באמצעות אידיאולוגיה לאומית כמהלך של חזרה למקורות , של "השבת עטרה ליושנה , " של התעוררות מתרדמה כפויה ומנוונת ושל בקיעת הסובייקט היהודי "האותנטי" על ידי התנערות מחשבונן ומכלאן של אלפיים שנות גלות . ברוח זו קרא נורדאו ליהודים להיהפך לעצומי שרירים ועמוקי חזה , והרצל דימה באלטנוילנד את הנער הציוני הקטן לגור אריה יהודה . מראשיתו התמסר הפרויקט הציוני לגאולת הגבריות היהודית מתוך התעלמות מנוכחותן של נשים ומן הכשל שבעיוורון המגדרי הזה . הציונות אמנם חרתה על דגלה גם את השוויון בין המינים , סיסמה שרווחה בקרב תנועות לאומיות , תנועות נוער וחוגים סוציאליסטיים בני הזמן , אך למעשה עיניה היו נשואות לשוויון בין הלאומים . היהדות מעיקרה ראתה בגבר היהודי את הסובייקט המיטבי שלה , ודגם מוסדותיה השלטוניים והחברתיים היה פטריארכלי . הציונות לא הציעה שחרור מאופייה הפטריארכלי של החברה היהודית , כדי לגאול אותה מדיכוי האישה , אלא התנערות מהסתאבותו ומהיחלשותו של הגבר שבראש הפטריארכיה , כדי שיוכל לתפוס את מקומו בבניין האומה . בהתאם לכך התרכזו המודלים שהעמידה הציונות לחלוציות ולהתחדשות לאומית בדימויים גבריים ובחוויות מכוננות של זהות גברית . "שלילת הגולה" היתה אידיאולוגיה שהתייחסה בהעדפה אנדר 5 צנטרית אל זהותו של הגבר היהודי ואל מכלול ניסיון חייו כמייצגים את היהדות בכללותה . ב"בעיר ההרגה , " פואמה שזמן כתיבתה סמוך למין ואופי של ויינינגר , ערך ח"נ ביאליק מעין סיכום כוללני של המצב היהודי בגולה . ביצירה הזאת , שהיתה למנוף פוליטי רב עוצמה לקידום השיח הציוני בן הזמן , נתן ביאליק ביטוי מדכדך ביותר לחרפת הגבריות היהודית , חסרת הכוח הפיזי וחסרת שאר הרוח , ובכנותו את הגברים היהודיים של קישינייב בכינויי קלון הביע את התדהמה על גלגולם של "ניני המכבים , זרע האריות . " לשם ה 5 ליכ 5 הדמיון הלאומי : אל עבר מפואר ואל מיתוסים הר 5 איים של עדת גיבורים–גברים . הציונות מצאה , בת 6 רה אחר מודל נאות לגבריות המתבקשת להתעוררות הלאומית , עבר בר שימוש בגלגול מוקדם של הגבר היהודי . "בעיר ההרגה" הוא אינדקס מלא של "חוליי היהדות" ושל הגבריות היהודית המוחלשת , וממילא גם של דימוי הגבריות הבריאה והנכונה . לעומת זה , הנשים היהודיות המיוצגות בשיר אמנם זכו , מפי המשורר , לתמיכה ולהבעת אהדה וחמלה , וכמו כן גם לתביעת עלבונן ונקמתן , אך בכך גם נקבע שהן בריות שזהותן קבועה בחולשתה ובנחיתותה . לעומת הגבר היהודי , שאלפיים שנות גולה דלדלו את כוחו המקורי והאותנטי – כך לפי הפואמה ולפי השיח הציוני באגפיו למיניהם – הנשים מעולם לא ניחנו בהדר של מכבים ואריות , ואף לא בתצורה נשית של אלה , ולפיכך אין להן דגם להתחדשות ציונית . הנשים שבעיר ההרגה אינן נשים מוחלשות , לפיכך גם לא נדרשת להן הבראה ממצבן הגלותי , והציונות פטורה מעול התחדשותן והבראתן , לפחות במישור האידיאולוגי – שהרי פרקטיקות של חלוציות של נשים היו גם היו . אדרבה , אחד מסימניהם של הגברים החלשים הוא חוסר יכולתם להגן על הנשים ולמנוע את אינוסן ואת רציחתן . מעמדן של הנשים כקורבנות מצטייר כך כקבוע ונצחי , והגברים לבדם נתבעים להתנער מאין–אונותם . זעמו של המשורר על התחסלות יהודיותו הקדומה ורבת העוז של היהודי הגלותי הופנה כלפי מי שנתפסו כנושאיו הטיפוסיים של דיוקן העבר , וההיבט המגדרי של הפרויקט הלאומי של הציונות , לפי הטקסט המכונן הזה , עניינו בגבריותו של הגבר היהודי בלבד . כהשלמה לשאלת התנוונותם של היהודים הגלותיים נפתח שירו של ביאליק "מתי מדבר" בהצגת הגולה כנוף מדברי שומם ונעדר אקטיביות , שבו מוטלים בתרדמת "יובלות על יובלות" גדודים של ענקים פלאיים – בעלי גוף , זרוע ונשק – הממתינים לרגע שבו תתחולל הסערה שתגאל אותם ותשחרר אותם למעשי גבורה בסערת קרב . גם החבורה הזאת כולה גברים
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|