sso
| Hello Guest - login | My Account | My bookshelf | My folders
Kotar website
Page:114

בין מאפייני הדקאדנס , שהטביע חותם על כל תחומי התרבות , היו אלה : תפיסה של ההיסטוריה ושל התורשה כתהליכי התנוונות וגסיסה , בייחוד של צאצאי משפחות אצולה החיים במטרופולין המודרני ; פסימיזם קיומי ; אדישות לרגשות ולאידיאלים חברתיים , מוסריים ולאומיים ; סלידה מוולגריות ופרימיטיביות 'טבעית' והערכת הרגישות ליופי ולרשמי החושים ; התעניינות בהיבטים שנחשבו ל'חולניים' או סוטים של האדם והחברה , בעיקר בשכבת האצולה ובמטרופולין ; גילוי הצד האכזרי והזדוני בטבע וביחסים בין הגבר לאישה ; נהייה אחר חוויות מיסטיות–חושניות אזוטריות , שנועדו למעטים הנבחרים ; סגידה ליופי מלוטש ; עיצוב אמנותי יפהפה של נושאים נתעבים ומחרידים ; לשון מוזיקלית ועשירה בניואנסים ; ורטוריקה המבטאת עמדה נפשית אדישה וקפואה . בתחילת המאה ה20– ובמהלכה הפנימו סופרים ומבקרים עבריים הלכי רוח , השקפות וסגנון דקאדנטיים , ותיארו בנימות חרדה , אזהרה או ייאוש את המצב היהודי החיצוני והפנימי כדקאדנטי , ועל כן חסר תקווה ; הדקאדנס גרם לספקנות כלפי הציונות ועורר גם תגובות אירוניות ( אורי ניסן גנסין , יעקב שטיינברג , שמואל יוסף עגנון ) ותגובות של מאבק עם ה"פיתוי" הדקאדנטי האובדני בשם האמונה בתחיית היהדות ( חיים נחמן ביאליק , אורי צבי גרינברג , נתן אלתרמן . ( בשנות ה50– וה60– של המאה ה20– פנתה הספרות הישראלית לכיוון יותר דקאדנטי כביטוי לקשיי הזדהות עם החוויה הציונית , ונזנחו המאבקים בדקאדנס שהיו אופייניים למחצית הראשונה של המאה ה . 20– משבר הציונות בסוף מאה זו היטה שוב חלק מהספרות הישראלית לכיוון הדקאדנטי בגרסתו הפוסטמודרניסטית . העיתונות בעשור האחרון של המאה ה19– מעידה שמחשבת הדקאדנס היתה מוכרת למשכיל העברי , ועיצבה בו מושגים , ערכים ואף הלכי רוח : הפסימיזם נעשה אופנה בקרב המשכילים , ונחשב לסימנה של השקפת עולם נאצלת . מיתוס ההתנוונות והגסיסה של "סוף המאה" ושל עמים עתיקי יומין ועתירי תרבות , והיהודים בכלל זה , נעשה מקובל על הכול . תכונותיו הנפשיות של הדאקדנס – שיממון , חוסר אונים , מרה שחורה , קיפאון הרגש ואדישות – יוחסו לאדם ולעם היהודי . התגלו הצד הגופני גרידא , הלא–רומנטי , של האהבה , והיחסים הטורפניים בין המינים . מדורי המדע עברו מעיסוק במחלות גופניות ומגפות להפרעות נפשיות . מדובר לא בתפיסה הרומנטית של השיגעון אלא בנירוזות , מחלות עצבים , שנחשבו לתכונה אופיינית של האדם הדאקדנט . הנורסתניה , "חולשת העצבים , " נחשבה למחלה יהודית מובהקת . גם הלאומיות , האנטישמיות והציונות תוארו על רקע הנחת הפסיכופתולוגיה של המצב היהודי . האנטישמיות הוצגה כמין מחלה גנטית של עמי אירופה , שלהשכלה אין כל סיכוי לרפא אותה . הזהות היהודית הובנה כשייכות כפויה לגזע , בגינו של צופן גנטי לא רצוני , ומעמדה ירד לעומת הערך הנשגב שיוחס לה במחשבה הרומנטית . התחזקו מגמות קוסמופוליטיות . הספרות העברית נדרשה לסגל את הטעם האירופי בן הזמן , היינו , להיגמל מריאליזם ורומנטיקה ולהתקרב לאימפרסיוניזם , דקאדנס וסימבוליזם , שהמכנה המשותף להם היה התביעה ל'אמנות לשם אמנות . ' השפעת הדקאדנס והסימבוליזם על הספרות העברית הוצגה כעובדה קיימת , בדרך כלל לא רצויה . מבקרים שונים מצאו סימני השפעה כזאת , שעמדה לפעמים בסתירה לגילויים אחרים , ביצירות של יצחק לייבוש פרץ , מיכה יוסף ברדיצ'בסקי , מרדכי זאב פיירברג , חיים נחמן ביאליק , שאול טשרניחובסקי , יוסף חיים ברנר , הירש דוד נומברג , גרשון שופמן , אורי ניסן גנסין ויעקב שטיינברג . באותה העת מופיעים גם תרגומים לעברית וליידיש של יצירות סופרים שנחשבו לדקאדנטים ובהם שארל בודלר , אוסקר ויילד , ארתור שניצלר ועוד . סימניו הראשונים של הדקאדנס בספרות העברית נתגלו בשני פרסומים של י"ל פרץ שהופיעו בוורשה בשנת : 1894 העוגב , קובץ שירים , והחץ , קובץ יצירות ומאמרים בעריכתו , שאת כולם כתב הוא . שירי פרץ בהעוגב נושאים סימני השפעה של היינה , ששירתו נחשבה באותה העת ברוסיה לדקאדנטית : הם מביעים הלכי רוח פסימיים וספקניים ומתארים יחסי אהבה קיקיוניים , נטולי רגש עמוק ואמיתי . השפעה זו אותרה והותקפה בידי משה ליליינבלום , דוד פרישמן ויוסף קלוזנר . בהחץ תקף פרץ את הספרות העברית השרויה עדיין בריאליזם ולאומיות רומנטית בזמן שבאירופה כבר שולטים הדקאדנס והסימבוליזם , ודחה את ההתייחסות לספרות כאל מכשיר חברתי ופוליטי . הוא גם ניתח תופעות ספרותיות ברוח מחשבת הפסיכולוגיה של הדקאדנס . לעומת זאת פנה פרץ נגד מחשבת ההיסטוריה הדקאדנטית וקבע כי חשיבה כזאת היא "תעתועי פילוסופיה נבערה של דור מפונק המתנוון והולך . " הלכי רוח פסימיים ודיכאון קיומי אופייניים ליצירות ספרות רבות שנכתבו בסוף המאה ה19– ותחילת המאה ה . 20– ביאליק , משורר התחייה הלאומית , כתב שורה ארוכה של שירים שבהם הוא מדמיין את מותו " ) בתשובתי , " "בית עולם , " "איך , " ? "ואם ישאל המלאך , " "אחרי מותי , " "והיה כי תמצאו , " "הם מתנערים מעפר , " "לא הראני אלוהים , " "ויהי מי האיש , " "הציץ ומת , ( " ושירים שבהם הוא מתאר מצבי נפש של שיממון ודיכאון גנטיים " ) מה רב , אוי מה רב ( " חסרי תקנה " ) צנח לו זלזל ( " וחיים של עינוי נפשי מתמיד " ) הם מתנערים מעפר , " "ערבית . ( " דיכאון , שיממון ואובדנות מאפיינים חלק מגיבורי הסיפורים של מ"י ברדיצ'בסקי , גברים ונשים בסיפורי א"נ גנסין , י"ח ברנר , זלמן

כתר הוצאה לאור

למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר


For optimal sequential viewing of Kotar
CET, the Center for Educational Technology, Public Benefit Company All rights reserved to the Center for Educational Technology and participating publishers
Library Rules About the library Help