|
|
Page:109
ניטשה בספרות העברית החדשה מנחם ברינקר השפעת ניטשה על הסופרים העבריים , יצירתם והגותם , עמדה מלכתחילה בסימן פרדוקס . במחשבה ובספרות האירופיות ייצגה הגותו של ניטשה אינדיווידואליזם קיצוני וטהור . ניטשה ראה בעצמו "אירופי טוב" בכך שדחה את כל האידיאלים החברתיים של תקופתו : את הלאומיות והלאומנות וגם את הליברליזם והסוציאליזם . הערצתו היתה נתונה לתקופות של יצירתיות תרבותית אינדיווידואלית בדומה לרנסאנס , לתרבות היוונית הקלאסית ( שלפני סוקראטס והדמוקרטיה ) ולתרבות הרומית . עליית חשיבותם של האידיאלים הפוליטיים המודרניים לכל סוגיהם בישרה , לדעתו , שקיעה תרבותית המחפה על משבר ערכים קיצוני שלידתו בגילוי הטראומטי בדבר "מות האלוהים . " בתקופת הגותו הראשונה שלפני כה אמר זרטוסטרא הוא תלה תקוות רבות ברוח המדעית המתפשטת בכל אירופה . המדע מפיץ סביבו רוח של ביקורתיות מתמדת , מערער את בסיסן של ד 5 גמ 5 ת דתיות , מעודד סובלנות בין הבריות ובעיקר מעודד את בעלי הרוח החופשית המסוגלים ליצור לעצמם ערכים אישיים ולהשתחרר מהדיכוי שמפעילים על האינדיווידואל כל הקולקטיבים למיניהם : הגזע , העם , המדינה והמעמד . אך בתקופת הגותו השנייה , שלאחר זרטוסטרא , התעמקה בו הכרתו שפולחן המדע וה L דמה החברתית הם אמונות הבל מודרניות חדשות שמפתחים מי שאינם מסוגלים לעצמאות רגשית ומחשבתית . הבוז להמון ולקולקטיבים התעמק בו והוא החל מטפח את אידיאל העלאדם הבז לאמונה ב L דמה כללית , אדם אדיש לרווחת ההמונים ולסבלם ומסוגל ליצירתיות אינדיווידואלית חופשית ולעיצוב לוח ערכים וסגנון אישי , מתוך – ובתוך – האפס הסובב , לדעת ניטשה , את החיים המודרניים . והנה דווקא הגות זו השפיעה השפעה עמוקה על הסופרים וההוגים העבריים במעבר שבין המאה ה19– למאה ה , 20– שהרבו להגות בחידוש של התרבות והחיים היהודיים הקולקטיביים . כיצד אירע הדבר ? בסוף המאה ה , 19– לפני שנעשתה מחשבת ניטשה אופנה כלל אירופית , נתגלה ניטשה להוגים ולסופרים רוסיים רבים כדמות מפתח להבנת המשבר הפסיכולוגי–הרוחני שבו הם מצויים . לא רק כתביו זכו לתרגומים רבים לרוסית אלא גם הכתבים הראשונים שהוקדשו לו מאת גיאורג ברנדס וגיאורג זימל . ההכרזה על הצורך בשינוי כולל של כל הערכים המתחייב משקיעת האידיאלים המסורתיים זכתה ברוסיה להקשבה דרוכה . סופרים והוגים רבים התרשמו מניתוחיו של ניטשה שחשפו את כל תורות הערכים והמוסר המודרניות כתחליפי–דת . אחדים מהם התמסרו לפולחן האסתטיקה , התרבות ההלנית והאמנות . אך אחרים הטיפו לחזרה אל האידיאלים הנוצריים ה"מקוריים . " להוגים הרוסיים הללו שימשו כתבי ניטשה והמיתוס שהתפשט סביב אישיותו וגורלו גורם לחזרה בתשובה . את שני הכיוונים האלה גם יחד ביטאו בספרות העברית שניים מן הראשונים שכתבו על ניטשה . דוד פרישמן , שתרגם את כה אמר זרטוסטרא לעברית , העלה על נס מונומנטים של יצירה אמנותית והטיף לבוז ליצירות בינוניות ולביקורת אמנות אובייקטיבית שכותבה אינו מושפע מנושאי כתיבתו . אף על פי כן היו מושגי הביקורת העיקריים שהנחו אותו שאולים מביקורת הספרות הקלאסיציסטית של המאה ה , 18– ובעיקר מגתה . ואילו הסופר הלל צייטלין , שפרסם את הספר העברי הראשון על ניטשה , נעשה חוזר בתשובה ומטיף לתרבות יהודית עד למותו בשואה . אך מי שהחדיר לספרות העברית נעימה ניטשיאנית ברורה היה הסופר , המבקר והחוקר מיכה יוסף בן–גריון ( ברדיצ'בסקי . ( פרידריך ניטשה בזמן שבו כתב את "כה אמר זרטוסטרא" – הפרדוקס שבהשפעתו על הסופרים וההוגים העבריים במעבר שבין המאה ה19- למאה ה20-
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|