|
|
Page:97
היאואתה ( אודסה , ( 1911 וכן את הכמו–אפוס האמריקני שלו אבנג ' לינה , ( 1922 ) את הכמו–אפוס הקומי של גתה ריינקה שועל , את הגרסה המקוצרת של האפוס הפיני קאלואלה , את השירים מן האפוס הסרבי ואת האפוס הרוסי הקדום משא מלחמת איגור . ( 1939 ) מלבד חטיבות אלה , תרגם טשרניחובסקי גם מספר רב של שירים אחרים בסוגות שונות ממגוון נרחב של מקורות , החל במזמורים בבליים ומצריים עתיקים , עד שירת האהבה האנקריאונית , אחדים משירי הוראטיוס , גתה , רוברט ברנס ורבים אחרים . לזאת יש להוסיף את תרגומיו מן הדרמה והקומדיה – אדיפוס המלך לסופוקלס , מקבת והלילה השניםעשר לשייקספיר והחולה המדומה למולייר . עקרונות הפואטיקה שלו בתרגום היו ברורים : על כל שירה להיתרגם לעברית מתוך שמירה על תכונותיה הצורניות , תוך שחזור המשקלים המקוריים וצורות החריזה המקוריות ( במקרים של שירה חרוזה , ( ומתוך שימת לב גם לתכונות כעין מצלול . וכל זאת מתוך ויתור מינימלי בלבד בהעברת התוכן . מבחינת הסגנון העברי , קידם טשרניחובסקי את רעיון "העברית הרחבה , " ובתרגומיו ( כבשיריו–שלו ) ארה מכל שכבות הלשון שהכיר ולמד כל חייו . כבר בתרגומו המוקדם לשירי אנקריאון , ( 1920 ) ביקש להכניס חידוש של סגנון לקסיקלי מעורב – מקרא ותלמוד – כדי לשקף באמצעותו כראוי את לשון טקסט המקור היווני . חלק חשוב ממדיניותו בתרגום היו חידושי הלשון שלו , שלא נעשו בדרך טביעת מילים חדשות ( כגון חידושי בן–יהודה או ביאליק , ( אלא לרוב על ידי יציקת תוכן חדש במילים קיימות וטביעת צירופים חדשים על סמך הקיים במקורות ( במיוחד בתרגום הומרוס . ( בהתחשב בזה שטשרניחובסקי עמד בכל תוקף על העדר ההבדל בין מקור ותרגום ביצירתו , אפשר להוסיף למגוון המשקלים שהכניס לתחום השירה העברית בתרגום גם את המשקלים וצורות שיר רבים ש"תרגם" בשירתו המקורית , רובם ממצאי המשקלים וצורות השיר של השירה הרוסית . במשקל אחד לפחות , והוא ההקסאמטר הדאקטילי ( משקל בן שש יחידות–סוד של הברה מוטעמת ושתיים בלתי–מוטעמות , שהיה משקל היסוד של השירה האפית היוונית והרומית , ( נודעה לשירתו , המקורית כמתורגמת , השפעה כבירה על בני–דורו כולם . תרומתו העצומה של טשרניחובסקי לאמנות התרגום העברית היתה , מחד גיסא , רוחבו וגיוונו העצומים של גוף השירה העולמית שהכניס לספרות , ומאידך גיסא , יחסו המודרני לגמרי לטקסט המקור , שאותו לא שאף להכפיף למערכת התרבותית היהודית , כבדורות הקודמים . יחסה של הדמות המרכזית של דור התחייה , ביאליק , לתרגום הוא פרשה מרתקת בפני עצמה . בכללו של דבר , התמסר ביאליק , כידוע , לאידיאת ה " כינוס " והפנה את מרצו לתחום זה , אולם בתוך כך העמיד לפחות שתי יצירות מופת : תרגומיו לדון קישוט לסרוואנטס ( תרגום מקוצר , כנראה באמצעות מתרגם–מתווך גרמני ) ולוילהלם טל לשילר . בייחוד ביצירה זו , האחרונה , שיקע ביאליק מחווה סמויה–למחצה לסגנון המקראי הכמעט טהור של ההשכלה המוקדמת . אף שמיעט לתרגם בעצמו , הכיר בחשיבות התרגום לספרות העברית וסייע , במהלך פעילותו המו " לית המגוונת , להופעתם של תרגומים חשובים , מהם יש לציין את התרגומים ( הראשונים כמעט בספרות העברית ) מערבית : הספר הראשון של אלף לילה ולילה בתרגום דוד ילין ( אודסה , ( 1902 וספר כלילה ודימנה הערבי , בתרגום אברהם רפאל אלמליח ( הוצאת " דביר . ( 1927 , " מבין סופרי תקופת התחייה , ובעיקר משורריה , עסקו רבים מאוד בתרגום . אי אפשר למנות כאן אף לא את מקצת תרגומיהם המרובים , אולם יוזכרו כמה מן החשובים שבהם : אורי ניסן גנסין היה מחלוצי תרגום סיפורי צ'כוב לעברית ותרגם ( גם כן לראשונה ) מן הפואמות בפרוזה לבודלר . יעקב פיכמן , שהרבה לפרסם תרגומים בעבודתו כעורך ספרותי , תרגם את הדרמה הורדוס ומרים לה A ל , ומכתבי הרמן הסה , יעקובסן ואנטול פ F אנס . המשורר דוד שמעוני תרגם הרבה מן הקלאסיקה הרוסית : את הפואמות הדרמתיות של פושקין , מסיפוריו היותר ידועים של טולסטוי ( הקוזקים והשבוי מקוקז ) ובעיקר מיצירותיו של מיכאיל לרמונטוב , הרומן גיבור דורנו ומבחר גדול של שירתו , שעל שכלולו עמל כל ימיו ( נדפס לאחרונה ב . ( 1957 תרגומים חשובים מן הספרות הרוסית , הצרפתית והגרמנית הפיק יעקב רבינוביץ , ' ביניהם שלושה סיפורים לפלובר וסיפורים מאת ירמיה גוטהלף . המשוררים יצחק קצנלסון ויעקב G הן תרגמו מן השירה הגרמנית : קצנלסון את ספר השירים להיינה ( מבחר שירתו ) וכהן את מחזותיו הפיוטיים של גתה איפיגניה בטאוריס , ( 2019 ) טורקבטו טאסו ( 1923 ) ופאוסט ( חלק א , ( 1953 , ' וכן את מנגינות עבריות להיינה . ( 1957 ) ישורון קשת ( יעקב קופלביץ ( ' תרגם מגוון רחב של ספרי פרוזה , ביניהם יצירות קלאסיות כגון מבחר מסות מונטן , ( 1957 ) המשפט לקפקא ( 1951 ) וכן הנפש הקסומה לרומן רולאן ( 1947-1930 ) ויצירות משל טורגנייב , ג'ק לונדון , גוטפריד קלר וסטרינדברג , לצד כמה ספרי היסטוריה ומחקר ( כגון כתבי פישר וצ'רצ'יל . ( מלבד ספרי ילדים לא מעטים ( ביניהם מסעי הבארון מינכהאוזן ) ויצירות פרוזה גרמניות וגרמניות–יהודיות , תרגם המשורר אביגדור המאירי מן השירה ההונגרית הקלאסית : חזון האדם לאימרה מ B ץ , ' ומבחרים משירת שנדור H טפי ( 1952 ) ואנדרה א I י . ( 1954 ) לצד סופרים אלה יש להזכיר גם מתרגמים מקצועיים בני דור זה , כגון מנחם פוזננסקי , מעריצו ותלמידו של ברנר , שלפי הזמנתו תרגם לראשונה לעברית את אבות
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|