|
|
Page:95
מתרגמים יחידי סגולה , כגון מאיר הלוי לטריס , יצחק–אדוארד זלקינסון או ישראל ראלל ( איש איש וחזונו , ( לא ניכר בתקופת ההשכלה לדורותיה כל מאמץ משותף ומקיף בשדה התרגום , ואין כל ספק שביחס לתקופות המאוחרות יותר , מתאפיינת תקופת ההשכלה במצאי תרגומים שהוא סך בלתי–רציף של מאמצי יחידים למיניהם . בכללו של דבר , אופיינית לתרגום העברי בתקופת ההשכלה אנומליה מובהקת , שלא החלה " להיתקן" מעט–מעט אלא בתקופה הבאה בתור , תקופת התחייה . תקופת התחייה , לצורך התיאור שלהלן , היא פרק הזמן שבין השנים . 1882-1818 כבכל מקרה של חלוקה תקופתית , גם תיחום זמני זה בעייתי ובלתי–מדויק , מכיוון שבני דור תקופת התחייה המשיכו ליצור שנים רבות אחרי "קו התחום" שבו נוהגים לתחום את דורם . אם ייבחר , אפוא , מועד פרסומה של יצירת התרגום של אחרון בני דור זה כקו הסופי לתחום בו את התקופה , ייתכן שיהא צורך להעתיק את הקו עד לאמצע , ואולי לסוף שנות ה . 50– בבחינה כוללת , יש כמה היבטים אופייניים לפעילות בני דור התחייה בשדה התרגום הספרותי . החשוב שבהם , ללא ספק , היה ביטול הבדל היוקרה בין יצירת מקור ויצירת תרגום , כפי שהתגלם , למשל , במכלול יצירתו של גדול מתרגמי הדור , שאול טשרניחובסקי . היבט שני , חשוב לא פחות , היה תחושת השליחות התרבותית המובהקת שהנחתה את המתרגמים בפעולתם : מוסכמה אידיאולוגית ברורה שמלכה בכיפה בין בני הדור היתה ש"יש להעשיר את קופת הספרות העברית בתרגומים מספרות העולם" ולהפרות בכך את ספרות המקור . מוסכמה זו היתה קשורה בטבורה למפעל החייאת הדיבור העברי שעמד באותה תקופה במלוא עוזו . מרכיב שלישי היה שלל ההתארגנויות בשדה המו"לות העברית , שכמעט כולן הקצו מעמד די מרכזי לספרות מתורגמת . שלא כבמקרה מתרגמי דור המודרניזם , לא התאפיינה פעילותם התרגומית של בני דור התחייה בהיווצרות אסכולה תרגומית בעלת לכידות סגנונית , והיא מאופיינת הרבה יותר דווקא בסגנונותיהם השונים של המתרגמים הבולטים . יחד עם זאת , אפשר להפנות את הדעת לתו אחד המחבר בין כל מתרגמי התקופה : היחס החדש לטקסט המקור , שנעשה שונה בעיקרו ממה שהיה בתקופת ההשכלה לאגפיה . בעניין זה אפשר לומר , כי אסטרטגיות התרגום של תקופת ההשכלה , ששורשיהן היו נעוצים בתנאים הפנימיים של התרבות היהודית , הגיעו לכלל מיצוי ואפסו כליל בעת תקופת התחייה . בין היתר , היתה סיבת הדבר תהליך חיל 6 נ ? המואץ של החברה היהודית , תהליך שהקל על התמוססות הסייגים המסורתיים החמורים על התקבלות ספרות זרה , שמהם צמחו בעבר אסטרטגיות תרגומיות כגון " ייהוד" או "טיהור" טקסטים , עבר 6 ת שמות גיבורים וכותרים וכיו"ב . תקופת התחייה היתה הראשונה שבה נערכו המתרגמים העבריים להתמודד עם טקסטים זרים "במלואם . " לזאת יש להוסיף עוד תהליך פנימי חשוב ביותר , והוא התקבלות שיטת השקילה הסילאבו–טונית ( שקילה הנשענת על סירוגי הטעמות ואי–הטעמות במילים , לעומת ספירת הברות בלבד , בלא התחשבות בהטעמה ) בשירה העברית . התהליך אפשר , לראשונה בתולדות הספרות העברית החדשה , את שחזורם של משקלי השירה האירופית בעברית . במה שנוגע להיבט הכללי ביותר של מעשה התרגום , המגע עם תרבויות זרות , הונחו בתקופת התחייה היסודות להתרחבות ניכרת , שהגיעה לאחדים משיאיה בדור המודרניזם . לגרמנית ולרוסית , ספרויות המקור שמלכו בכיפה בתקופת ההשכלה ( גם בתורת תרבויות ושפות מתווכות , ( נוספו בדור התחייה שפות וספרויות חדשות לא מעטות , ביניהן צרפתית , אחדות מן השפות הסקנדינביות , ואף ערבית . מגמה נוספת שיש לציינ ? בהקשר זה היא התגברות מספר היצירות והחטיבות הספרותיות ה < למ 5 ת שבאו בתקופה זו לכלל תרגום או ייצוג בתרגום , לעומת מספרם הרב של תרגומים חלקיים בתקופת ההשכלה . במבט כללי , אין ספק שמפעלם הקיבוצי של מתרגמים בני תקופת התחייה תרם תרומה גדולה ביותר למגמת חילון התרבות היהודית , בהכניסו לתחומה מגוון רחב של חומר לא–יהודי , החל בתרבויות המזרח הקרוב הקדום , יוון ורומא , וכלה בנצרות ובאיסלאם . עניין עקרוני חשוב לא פחות , הכרוך במידה רבה בקודם , היה אישוש מעמדה של הספרות היפה כשלעצמה בתוך מערכת התרבות העברית–יהודית , לאו דווקא מתוך קשר תחילי לערכי דת ומוסר . שתי דמויות מפתח בעידן המוקדם יותר של תקופת התחייה היו המו"ל בן–אביגדור ( אברהם–לייב שלקוביץ ( ' והסופר והעורך דוד פרישמן . בן–אביגדור היה הרוח החיה שמאחורי כמה מפעלות מו"ליים חשובים , ביניהם הוצאת "תושיה" הוורשאית , שבמסגרת ה"ביבליותקה הגדולה" וה"ביבליותקה העברית" שלה יצאו ספרים מתורגמים רבים בתחום העיון והספרות היפה . בסדרה זו יצאו , למשל , התרגומים העבריים הראשונים מסיפורי ויקטור הוגו ( בתרגום זפר"ן ) ואמיל זולא ( בתרגום נחום סלושץ , ( התרגום העברי הראשון להמלך ליר לשייקספיר ( בתרגום ש"ל גורדון ) והמבחר הראשון מכתבי היינה ( בתרגום פפרמן . ( פרישמן , שפרסם גם הוא מתרגומיו ב"תושיה" ( מיצירות ביירון , ( החל את מפעלותיו התרגומיים הנרחבים בתרגום ספרי יעוץ במדעי הטבע , ובשנות ה80– של המאה ה19– החל להתפרסם כמתרגם ספרות יפה ( בעיקר עם פרסום תרגומו לדניאל דירונדה לג'ורג' אליוט . ( בשנת , 1899
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|