|
|
Page:93
ערבית או זו של יהודי המזרח , לבין המלחינים והמנגנים של המוזיקה האירופית . הכיוון המזרח תיכוני באתנומוזיקולוגיה פותח בארץישראל כבר מאמצע שנות ה30– בעבודותיהם המדעיות של רוברט לכמן , מייסד "הארכיון למוזיקה מזרחית ויהודית" באוניברסיטה העברית , ותלמידתו אדית גרזון קיווי . לכמן כתב בשנת : 1937 "התאמצתי מאד בהזדמנויות רבות להסביר שלא ניתן לחקור באופן מספק את המוזיקה היהודית המסורתית אלא אם כן תחומים קרובים , המוזיקה של הכנסיות הנוצריות המזרחיות , וכן מוזיקה ערבית , נחקרים יחד עמה . " אפיק שלישי של האסכולה המשיך לפעול ברוסיה לאחר מהפכות 1917 והשתלב בחיי המוזיקה ובמחקר השיר היהודי העממי היהודי בברית המועצות . התפתחות המוזיקה הלאומית היהודית עברה במשטר הסובייטי תהליכים שונים מאוד ממה שאירע למוזיקה הלאומית היהודית בתנאי השוק החופשי הקפיטליסטי האמריקני , או בנסיבות התרבותיות של חברת מהגרים המעצבת תרבות עברית לאומית בארץ–ישראל . חיי המוזיקה , החינוך המוזיקלי ועיצוב התרבות בכלל נבלעו בהדרגה בתוך מנגנוני השלטון ונכפפו למערכות אידיאולוגיות–פוליטיות בעלות אופי טוטליטארי . גם המוזיקאים והאתנומוזיקולוגים היהודיים שהיו בין פעילי החוג הפטרבורגי של ראשית המאה , ולא עזבו את רוסיה הסובייטית במרוצת שנות ה , 20– גויסו למערכות הללו . יצירתם הופנתה להדגשת היסודות העממיים והפרולטריים בתרבות היהודית ( בלשון היידיש ) ות 6 עלה למשימות של חינוך ההמונים היהודיים באמצעות השיר , במוזיקה לתיאטרון , באופרה ובבלט . מיכאל גנסין , מיכאל מילנר ואלכסנדר קריין – שלושתם חברי " החברה למוזיקה יהודית עממית , " כתבו בשנות ה20– וה30– יצירות בהשראת ניגונים יהודיים מזרח אירופיים , חיברו מוזיקה למחזות תיאטרון יידיש וגם נרתמו לכתיבת שירי הלל מוזיקליים להישגי המשטר הבולשביקי , שכמה מהם נגעו לגורלם של היהודים לאחר המהפכה ( הפואמה הסימפונית " בירוביג'אן" של קריין הוקדשה לרפובליקה היהודית הסובייטית האוטונומית במזרח הרחוק ;( מוטיבים יהודיים שולבו ביצירותיהם של כמה מן החשובים שבמלחינים הסובייטיים , ובהם סרגיי פרוקופייב ודמיטרי שוסטקוביץ . ' האתנומוזיקולוגיה היהודית בברית המועצות זכתה לפריחה בשנות ה20– וה , 30– אף שהתמקדה בהיבטים שהכתיב הקו האידיאולוגי–הפוליטי . כך , למשל , הובלטה במחקר הסובייטי זיקת הלחנים היהודיים למנגינות עמי הסביבות שבהן חיו ; הודגש האופי האנטי–דתי והאנטי–ממסדי של התרבות העממית היהודית והוצנע הקשר עם המחקר האתנומוזיקולוגי שנעשה באותן שנים ממש מחוץ לגבולות המדינה הסובייטית . עיקר המחקר נעשה במחלקות היהודיות של האקדמיות למדעים במינסק שבביילורוסיה ובקייב שבאוקראינה . בקייב נשמר חלק נכבד מן החומר המוזיקלי שנאסף בידי משלחת המחקר של אנגל ועמיתיו . אליו נוספו חומרים שנאספו בידי ה"קולטור ליגע" ( ארגון שפעל בשלהי מלחמת העולם הראשונה ) ובתקופה הסובייטית בידי המחלקה לאתנומוזיקולוגיה של "המכון לתרבות פרולטרית יהודית" באקדמיה האוקראינית למדעים . עבודתו של משה ברגובסקי , שעמד בראש המכון הנזכר בשנים , 1948-1930 המשיכה את מפעלו של אנגל ושימרה לדורות חומר מוזיקלי מגוון . ברגובסקי פרסם בשנת 1934 ( ברוסית וביידיש ) את הכרך הראשון של הקובץ הפולקלור המוזיקלי היהודי ; ב1938– ראה אור בקייב אוסף השירים שערך יחד עם המשורר איציק פפר שירי עם יהודיים . ב1962– פורסם ברוסית הקובץ שירי עם יהודיים . היפרדותה של אסכולת המוזיקה הלאומית היהודית לשלושה ראשים : האמריקני , הארצישראלי והסובייטי היתה חלק מתהליך כללי שעבר על יצירתם התרבותית של יהודי מזרח אירופה במאה ה . 20– גורלה של האסכולה בכל אחד משלושת המקומות דומה למה שאירע ללשונות היהודים , לספרות , לציור ולפיסול . רוברט לכמן , מייסד "הארכיון למוזיקה מזרחית ויהודית" באוניברסיטה העברית . לידו : סופיה לנצ'נר
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|