|
|
Page:90
מוזיקה לאומית יהודית ישראל ברטל המושג מוזיקה לאומית יהודית מציין בעת ובעונה אחת אסכולה מוזיקלית שהתקיימה כמה עשרות שנים ( מסוף המאה ה19– עד המחצית השנייה של המאה ה ( 20– ותחום אתנומוזיקולוגי שהתמחה באיסוף ובתיעוד מסורות מוזיקליות יהודיות . ראשיתו של החיפוש השיטתי אחר מוזיקה יהודית לאומית קשורה בהתעוררות התנועה הלאומית היהודית באימפריה הרוסית בעשורים האחרונים של המאה ה . 19– הלאומיות היהודית איחרה להופיע בכמה עשרות שנים לעומת תנועות לאומיות אחרות שקמו במרכז אירופה ובמזרחה כבר בעשורים הראשונים של אותה מאה . "חיבת ציון" נולדה רק בראשית שנות ה , 80– והעניין בתרבות לאומית כחלק מתחיית העם הופיע אף בזמן מאוחר יותר . אף על פי כן , מן הזמן שבו החלו אינטלקטואלים יהודיים במזרח אירופה לעסוק במורשת התרבותית של עמם , הם הדביקו עד מהרה את קצב ההתפתחויות המקבילות באומות האחרות . במקרה המוזיקלי התרחשו התהליכים במהירות כה רבה עד שהרבה ממה שנעשה בתחום הזה אצל היהודים אירע ממש בו בזמן בתרבויות לאומיות אחרות . כך , למשל , החל האיסוף השיטתי של לחנים יהודיים עממיים במזרח אירופה ממש בשנים שבהן ערכו המלחינים בלה ברטוק וזולטאן קודאי מפעל איסוף דומה בחלק ההונגרי של האימפריה האוסטרוהונגרית . מוזיקאים יהודיים שהשתלבו בזרם המרכזי של היצירה האמנותית באימפריות הרב–לאומיות חשו ניכור כלפי המורשת המוזיקלית האירופית והתעוררו לבקש את זהותם המיוחדת במנגינות העממיות היהודיות . תחושת הניכור הזאת התחברה לרתיעה שחשו אינטלקטואלים יהודיים לא מעטים כבר עשרות שנים קודם לכן כלפי ההשפעה הגרמנית החזקה על המוזיקה הליטורגית היהודית . חוסר נחת רב עוררה האקולטורציה המוזיקלית שעברו יהודי גרמניה ואוסטריה בעשרות שנים של פעילות תנועת הרפורמה בקהילות האשכנזיות של מרכז אירופה , בעיקר בהשפעתו של שלמה זולצר , חזן בית הכנסת המודרני בווינה . במרכזי המוזיקה של האימפריה הרוסית , סנט פטרבורג ומוסקבה , חברו כמה מוזיקאים יהודיים צעירים , רובם ככולם ילידי "תחום המושב" וחוקרי המוזיקה היהודית , למעין מרד מוזיקלי נגד ההשפעה האוניברסלית הגרמנית . הם הושפעו מן המלחינים הרוסיים הבולטים בני הזמן ( ובהם מודסט מוסורגסקי וניקולאי רימסקי–קורסקוב , ( שמקצתם היו מוריהם , ופנו אל המקורות המוזיקליים העממיים המזרח אירופיים . מוזיקאים אלה החלו לחפש את המסורות המוזיקליות היהודיות ה"אותנטיות" במנגינות של להקות נגנים " ) כליזמרים , ( " בשירי עם ובלחני התפילות . היו מהם , כמו יואל ( יוליוס ) אנגל , שראו במורשת המוזיקלית של יהודי מזרח אירופה , ובייחוד בניגונים החסידיים , מאגר עשיר הניתן לאיסוף , לרישום ולשחזור , והעשוי לשמש מקור השראה להתחדשות של מוזיקה לאומית יהודית . אחרים , ובהם לאזאר סמינסקי , מצאו את האותנטיות היהודית בלחנים של יהודי הקווקז או במנגינות יהודי המזרח . סמינסקי קבע כבר בחיבורו המוזיקולוגי הראשון "מוזיקה עברית" ( 1914 ) כי המנגינה העברית ( להבדיל מן המנגינה היהודית ) מקורה באסיה , בארץ–ישראל ובגלויות הקדומות ( מצרים , בבל , פרס . ( לשיטתו של סמינסקי , ככל שהרחיקו היהודים מערבה בנדודיהם , כך התרחקו מן הנוסח המוזיקלי העברי המקורי , וספגו השפעות זרות מן הלחנים האירופיים . ואולם הלחנים המקוריים שרדו בכל זאת . על האתנומוזיקולוג למוצאם , לחושפם ולפענח את המרכיבים המקוריים ששרדו עוד מתקופת המקרא . בין שמצאו את האותנטיות הלאומית בלחנים החסידיים ובשירי העם מן העיירה , ובין שהרחיקו לחפשם במנגינות התפילה של יהודי המזרח , היו אנגל וסמינסקי שותפים לדעה כי מתחת לרבדים המוזיקליים הזרים מצוי הלחן היהודי המקורי . אנגל סבר כי אפילו ישנן השפעות "זרות" בשירים העממיים , הרי עצם אימוצן בקרב היהודים עשה אותן לחלק מן המורשת הלאומית . סמינסקי מצדו טען בתוקף כי יש לברור היטב מתוך החומר העממי הנאסף רק את אותן מנגינות המבליטות "מקוריות ועתיקות . " בדומה לראשוני "חוכמת ישראל" בגרמניה של ימי תנועת הרומנטיקה בראשית המאה ה , 19– ששאפו לזקק מתוך הספרות הדתית היהודית לדורותיה את ה"אידיאה" של היהדות , חתרו אנשי החבורה המוזיקלית הפטרבורגית לחשוף בתוך אוצרות הצלילים את "המוטיב הלאומי" היהודי . המפעל האתנומוזיקלי הלאומי של החבורה נמשך כ14– שנים . בשנת 1900 הרצה יואל אנגל בחברה האתנוגרפית הקיסרית הרוסית על שיר העם היהודי ועורר תנועה להחייאת המוזיקה העממית . בשנת 1908 נוסדה "החברה למוזיקה יהודית עממית" שבה היו חברים כמה מן המלחינים היהודיים הבולטים ביותר באימפריה הרוסית , ובשנת 1912 הצטרפו אנגל ועמיתיו למשלחת האתנוגרפית של חוקר הפולקלור אנ–סקי ואספו חומר מוזיקלי עשיר ומגוון , והוא עובד ופורסם באוסף מנגינות עם יהודיות . השאיפה שפיעמה במלחינים ובאתנומוזיקולוגים לחבר בין המורשת המוזיקלית היהודית ליצירת מוזיקה לאומית חדשה , הצטרפה למפעל התחדשות התרבות הציונית בארץ–ישראל . הפרויקט המוזיקלי היה איבר נוסף של "מפעל הכינוס" הציוני .
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|