sso
| Hello Guest - login | My Account | My bookshelf | My folders
Kotar website
Page:88

עמה . בציור משנת 1892 נראה ראשו המזוקן של הצייר , המכוסה במעטה דמוי כיפה , עולה מן הגלים כאיור לפסוק : " הושיעני אלוהים , כי באו מים עד נפש " ( תהלים סט , ב . ( היו מן הציירים שהתפתחו מסוג אחד של אמנות לסוג אחר . למשל , יעקב מאיר דה האן , שצייר בהולנד תמונות ז'אנר אקדמיות , ביקורתיות ולגלגניות במקצת מחיי יהודים , כדוגמת " האם התרנגולת כשרה ( 1880 ) " ? ו"אוריאל אקוסטה" העומד למשפט בפני ראשי הקהילה היהודית . ( 1880-1878 ) אחרי שעבר דה האן לצרפת קירבו אליו פול גוגן , ששכנעו לאמץ סגנון אוונגרדי ולצייר את הנופים והאיכרים של ברטאן . ( 1890 -1889 ) חרף סגנון חייו החופשי בשנים ההן שמר דה האן על זהותו היהודית שנעלמה מציוריו . הוא המשיך לחבוש לראשו כובע דמוי כיפה גדולה , והחזיק ספר תנ"ך גדול בביתו ושר זמירות בעברית . לסר אורי התפתח בכיוון ההפוך . הוא נודע בתיאוריו האימפרסיוניסטיים של חיי הבורגנים בברלין , אך באמצע שנות ה90– החל לצייר תמונות מקראיות ואלגוריות מונומנטליות . בתגובה לפרשת דרייפוס תיאר את הגעגועים של עולי בבל ל"ירושלים" , ( 1896 ) ויצק תקווה אל תוך הגרסה המדכאת של בנדמן לסצנה זו . שעה שזקנים עצובים עדיין יושבים בקדמת התמונה , מכונסים בעצמם או נושאים תפילה , מסתכלים בני הדור הצעיר שמאחוריהם אל מעבר לנהר וחולמים על ירושלים . אורי מבטא כאן את המעבר מייאושו של דור הזקנים לתקווה שמעוררת הציונות בקרב הצעירים . ב"ירמיהו" ( 1897 ) הוא חוזר ודוחה את גישתו של בנדמן אל היהדות : הנביא נראה כשהוא שוכב במדבר ונושא עיניו אל הכוכבים , תמונה של תקווה המזכירה את אברהם אבינו יותר מאשר את ירמיהו . לעבודות אלו סגנון אחר מן האימפרסיוניזם של אורי , עד שנדמה כי צוירו בידי צייר אחר . דבר זה אינו נובע מהתפתחות סגנונית : אורי המשיך להשתמש בשני הסגנונות , כל אחד על פי הנושא . נראה שחש כי בעוד האימפרסיוניזם מתאים לתפיסת ההיבטים החולפים של חיי היומיום , ברעיונות לאומיים יש לטפל בדרך "רצינית" יותר . התפצלות איקונוגרפית סגנונית זו משקפת את זו שבאישיותו . אורי האימפרסיוניסט ביטא את החיים ואת התרבות הגרמניים , אורי הסימבוליסט זיהה את עצמו כיהודי בנושאיו התנ"כיים והציוניים . אפרים משה ליליען , גרפיקאי ונציג סגנון האר–נובו , היה הצייר הרשמי של הקונגרס הציוני . הוא ביטא גישה דו–ערכית ליהודי גרמניה . מצד אחד , ביקש ללמדם את התרבות היהודית המסורתית : הוא היה פעיל בביטאון אוסט אונד ווסט ( מזרח ומערב , ( כתב העת לאמנות ותרבות יהודית , והיה ממייסדיה של ה"יידישע פערלאג , " בית הוצאה שמטרתו היתה להוציא לאור ספרים יהודיים . מן הצד האחר , תמך ליליען בעלייה לארץ–ישראל , ויצר את האבטיפוס המתאר את הגעגועים לציון באיורו ל"חודש מאי היהודי" ( האביב היהודי , , ( 1902 שבו נראה יהודי לפות בקוצים מושיט ידו אל הארץ המובטחת . ליליען עצמו בא לארץ כדי לתרום לייסודו של בית הספר לאמנויות " בצלאל . " ויכוח על אמנות יהודית בית ספר זה הוקם לאחר עשרות שנים של דיונים תיאורטיים על אופייה וייעודה של האמנות היהודית , ויכוח שהחל בו בראשית שנות ה70– ולדימיר סטאסוב , מבקר אמנות רוסי נוצרי שגרס כי לכל אומה דרושה אמנות משלה . הוא ניסה לשכנע את אנטוקולסקי שאמנות לאומית יהודית חייבת להתבסס על נושאים יהודיים ועל סגנון בעל אופי "שמי מזרחי . " סטאסוב הציע לכן בשנת 1872 שבית הכנסת של סנט פטרבורג ייבנה בסגנון מורי , שבו נבנו בתי כנסת במערב , ובשנת 1886 הוציאו הוא והברון דוד גינצבורג לקט של דפים מאוירים מתוך הגניזה הקהירית מן המאות ה10– וה , 11– כהוכחה לכך שהגניוס לסר אורי – בציוריו האימפרסיוניסטיים ביטא את החיים ואת התרבות הגרמנית , בציוריו הסימבוליסטיים זיהה עצמו כיהודי בנושאיו התנ"כיים והציוניים .

כתר הוצאה לאור

למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר


For optimal sequential viewing of Kotar
CET, the Center for Educational Technology, Public Benefit Company All rights reserved to the Center for Educational Technology and participating publishers
Library Rules About the library Help