|
|
Page:82
הפרוזה והדרמה . שירתו של איציק מאנגר מגלה זיקה עמוקה לעולמה של הרומנטיקה , בייחוד בתקופה המוקדמת של יצירתו , עד לשואה . ברוב שיריו נבנה עולם טרום מודרני ; חלק מגיבוריו ניחנו בתום ראשוני ובשאיפה עזה להתמזג עם הטבע , ואילו החלק האחר אחוזים בעתה מפני הכיליון הצפוי להם . זה עולם הטבוע בחותם המסתורין של הלילה , אשר כוחותיו הדמוניים שולטים בדרכי היער ונושאים בחובם בשורה של שיגעון ומוות . ביצירתו של מאנגר בכללה נבנית דמות של משורר–הלך שרבות מתכונותיו מזכירות את הרומנטיקה : הוא נודד ללא עוגן בחיים הממשיים , סביבתו אינה מבינה אותו , ושיריו נכתבים כביכול ברגעי הזיה טרום רציונלית . שירתו של מאנגר משנות ה20– נזקקת למסורות תרבותיות מגוונות , ויצירתו של עולם יהודי בעל תום ראשוני היא רק אחת מהן . המוטיבים החסידיים דרים בה בכפיפה אחת עם הנוכחות הבולטת של מוטיבים נוצריים , של נזירים ושל ישוע על הצלב : הבעש"ט מצטייר בשירתו של מאנגר במעמד התמזגותו המיסטית עם הטבע , המעניקה הילה של קדושה טרנסצנדנטית לדמותו ומבליטה בכך את זיקתו של מאנגר ליסודות הרומנטיים . מצד אחר , דמותו של ישוע נוכחת תדיר בשירתו כהתגלמות העל–זמנית של הכאב והתשוקה אל המוות . הגבולות בין שני העולמות האלה מטושטשים בכוונה מתוך התרסה , כפי שמעידה הכותרת של אחד השירים הידועים של מאנגר : "סאנקט בעשט . " היסודות הרומנטיים בשירתו של מאנגר ניכרים בייחוד בבלדות שלו . הן מתמקדות בעולם הפנימי המסויט של גיבוריו , עולם המופקע מכל סיבתיות רציונלית ברורה , ואילו למרכיב העלילתי החיצוני נודע בדרך כלל משקל משני . באחת מהרצאותיו כינה מאנגר את סוגת הבלדה בכינוי "חזון הדם . " רוב הגיבורים בבלדות שלו אכן שבויים בשליטתם הדמונית של חזיונות שווא מתעתעים , יצירי רוחו של עולם רגשי סובייקטיבי שבולטים בו פחדים קמאיים ותחושת החטא . אחד מתחומי ייחודה של הבלדה המאנגרית הוא הפן הלשוני , וגם כאן מתגלה בעקיפין הזיקה לרומנטיקה . הדיאלוגים בין הדמויות מצטיינים בעושרם האידיומטי ובזיקתם למקורות הפולקלור ( אמונות תפלות , השבעות וכיו"ב , ( אך כיאה לבלדה ניכר בהם , מלבד זה , גם טשטוש הגבולות בין איציק מאנגר ( במרכז , בין היושבים נתן אלתרמן ומרדכי צאנין ) – גיבורי הבלדות שלו שבויים בשליטתם הדמונית של חזיונות שווא
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|