|
|
Page:79
לשנותיו האחרונות של הסופר , שנפטר ב . 1915– מגמות רומנטיות ניכרות גם אצל כמה מנציגי הדור החדש , היוצרים שהופיעו מראשית המאה ה20– ואילך , ובראשם שלום אש ודוד איינהורן . הנובלה של שלום אש "א שטעטל" " ) עיירה ( 1904 , " התקבלה כביטוי לשינוי היחס כלפי העיירה היהודית . וכשהופיעה , שנתיים לאחר מכן , הנובלה של י"מ וייסנברג "דאס שטעטל" " ) העיירה , ( " החלה הביקורת לדבר על שתי דרכים בעיצוב העיירה בספרות יידיש : העיצוב הרומנטי–סנטימנטלי של אש לעומת העיצוב הריאליסטי–נטורליסטי של וייסנברג . דוד איינהורן הוא המשורר הראשון ביידיש אשר הבליט את המגמות הרומנטיות ביצירתו , מתוך עמדה אלגית מופגנת שבאה לבכות את שקיעתו של העולם היהודי הישן . בשנים שלפני מלחמת העולם הראשונה החל להתרקם בדרך חתחתים לשונית וטקסטואלית מורכבת המחזה המזוהה יותר מכול עם המגמות הרומנטיות בתרבות יידיש – דער דיבוק ( הדיבוק ) לש' אנ–סקי ; הוא ראה אור בתרגומו העברי של ח"נ ביאליק ובמקור בשנים , 1919-1918 ועלה לראשונה על הבמה מיד לאחר פטירתו של המחבר , ב . 1920– הצלחתו של הדיבוק במרוצת כמה דורות ובהקשרים תרבותיים שונים ומגוונים , בתיאטרון העברי ובתיאטרונים שונים בעולם , מעידה על החיוניות המפתיעה של המגמות הרומנטיות בתרבות יידיש גם מעבר למסגרת המיידית שהצמיחה אותן . לאחר מלחמת העולם הראשונה ניכרות מגמות אלו בשירתם של משה קולבאק , איציק מאנגר ואברהם סוצקבר . העובדה שמדובר במשוררים שונים כל כך מעידה על רוחב האפשרויות המאפיין את גילויי הרומנטיקה בספרות יידיש , אך המהלך כולו נחתם עם השואה . יש גם לשים לב לפרישה הגיאוגרפית–התרבותית של הגילויים האלה : כוחן של הנטיות הרומנטיות בלט בעיקר במזרח אירופה היהודית ; הן ניכרו אמנם גם אצל כמה מסופרי יידיש שישבו בארצות הברית , אך נטיות אלו נראו מלאכותיות במקצת ותלושות מכל הקשר מיידי על רקע המציאות העירונית האמריקנית שטבעה את חותמה על היצירה ביידיש שנוצרה בה . רומן הבכורה של דוד איגנטוב אין קעסלגרוב ( במערבולת ) נדפס לראשונה בניו יורק ב , 1913– והוא עשוי לשמש בלא משים המחשה ברורה להבחנותיו של ש' ניגר שנוסחו באותה שנה עצמה בדבר כיווניו של הרומן המודרני ביידיש : הגיבור הראשי ברומן של איגנטוב חדור שאיפה בעלת אופי רומנטי מובהק שהוא ובני חוגו יעזבו את ניו יורק , העיר הגדולה המשחיתה והמנוונת , כדי לגלות בחיק הטבע כוחות להתחדשות אישית ולאומית , אך דבריו מתנסחים בלשון מלאכותית והם נראים תלושים מכל הקשר . הנטיות הרומנטיות אצל רוב סופרי יידיש במזרח אירופה ובארצות הברית כאחד התמזגו או התנגשו עם מגמות אחרות בכתיבתם . פרץ התחיל את כתיבתו כמשכיל מאוחר , והנטיות הרומנטיות דרו אצלו בכפיפה אחת עם כתיבה ריאליסטית , ולאחר מכן עם גילויים של סימבוליזם . יצירתו השופעת של אש נעה בתנועת מטוטלת בין נטיות רומנטיות הגובלות בסנטימנטליות לבין ריאליזם שנשק לעתים לנטורליזם . בודדים הם היוצרים ביידיש שניתן להדביק את התווית של "רומנטיקה" על חלק הארי של כתיבתם . הדבר נכון גם בנוגע לטקסטים עצמם , ודבריו של ש' ניגר במאמרו הנ"ל מוכיחים זאת : הוא הרי מדבר על כך שהרומן המודרני ביידיש אמור לתת ביטוי לשאיפות ה"רומנטיות" של האינטליגנציה היהודית , אך הוא יעשה זאת בתוך יריעה פנורמית של המציאות היהודית בת הזמן שתצטייר בעצם בטכניקה ריאליסטית . דווקא נקודות המפגש המורכבות בין המגמות התרבותיות השונות והסותרות , הן במסגרת הכוללת של יצירתו של סופר מסוים והן בתוך הטקסט הבודד , הן המעוררות עניין בתופעה . הרומנטיקה ביידיש נזקקה רק לחלק מסוים של התבניות והחומרים אשר הרומנטיקה האירופית סיפקה לה . כך למשל החזרה אל הילדות כאל עידן של טוהר ותמימות , והזיקה אל שלום אש – מגמות רומנטיות אצל סופרי יידיש שהופיעו בראשית המאה ה20-
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|