|
|
Page:76
היה בשאלה אם הבעיה היהודית היא חלק מסדר יום רחב יותר של רפורמה דמוקרטית ו : דמה חברתית או שיש להוציאה מההקשר הרוסי ולדון בה לחוד . את הכרוניקה המפורטת ביותר של ההתפתחות האינטלקטואלית של הזמן ההוא ניתן למצוא על דפי הירחון הפטרבורגי ווסחוד ( הזריחה , , ( 1905-1881 כתב העת היהודי הטוב ביותר שהופיע אי פעם בשפה הרוסית . במדיניותה של המערכת , שניתן לתמצתה במוטו : " דמה גם מבחוץ וגם מבפנים בין היהודים , " פסע ווסחוד בעקבות קודמיו , ראזסווט , דן ויווראיסקה ביבליוטקה . אבל הזמנים נעשו פחות נוחים ליהודי רוסיה . במשך כמה שנים נותר הווסחוד כתב העת היהודי היחיד בשפה הרוסית , ועורכיו נאלצו לנווט בין הסקילה של דרישות הצנזורה , שאסרה ביקורת כלשהי של הממשלה , לבין החריבדיס של תחושת האחריות הציבורית שלהם , שדחקה בהם להגיב על כל מעשה של אי–צדק כלפי יהודים . אף כי עורכי ווסחוד לא היו שותפים לרגשות הציוניים , והאמינו כי עתידם של היהודים הוא ברוסיה , הם פתחו את עמודי הירחון לדעות שונות . בשנת 1882 פרסם ווסחוד את המסה מפרת המחשבה " אוטואמנסיפציה" ( שנכתבה במקורה גרמנית ) של ליאון פינסקר , הרופא היהודי מאודסה , שבה טען כי על היהודים להיעשות פוליטית ללאום כדי לשרוד בסביבה העוינת של האנטישמיות הטבועה בעמים האירופיים . בהתאם לעמדתו המתקדמת נקט ווסחוד עמדה ביקורתית כלפי החינוך המסורתי וההרגלים החברתיים של היהודים , ועל כך נתקף בידי כתב העת העברי השמרני יותר , המליץ . יוקרתו הגדלה והולכת של ווסחוד משכה אליו כותבי עברית כמשה לייב ליליינבלום ויהודה לייב גורדון , שביקשו ליטול חלק בשיח הרוסי–היהודי . אחד המשתתפים החשובים בווסחוד היה ההיסטוריון , מן הבולטים באינטלקטואלים היהודיים–הרוסיים , שמעון דובנוב . את חינוכו היהודי המסורתי קיבל בעיירת הולדתו מסטיסלב שבביילורוסיה , ומעולם לא למד באוניברסיטה . על החיסרון הזה פיצה את עצמו בקריאה רעבתנית , וכל חייו היה בולע ספרים בכמה שפות אירופיות . רעיונותיו של דובנוב על ההיסטוריה הושפעו רבות מהוגי הדעות האבולוציוניסטים האנגליים הרברט ספנסר וג'ון סטיוארט מיל , וזה הביאו להיות מתנגד לעמדה ההגליאנית של ה Judenthum Wissenschaft des– ( מדעי היהדות ) ששלטה בהיסטוריוגרפיה היהודית בגרמניה במאה ה . 19– במאמריו המרובים ביסס דובנוב את עצמו כקול האינטלקטואלי החשוב של דור שנות ה , 80– הדור שאחרי ההשכלה . הוא משך עליו את זעמו של אליל נעוריו משה לייב ליליינבלום משום שהעדיף את אמריקה על ארץ–ישראל כיעד להגירה המונית , וננזף בידי הפטריארך של עיתונות העברית והיידיש אלכסנדר צדרבוים מחמת ביקורתו הקיצונית על מערכת החינוך המסורתית של היהודים . דובנוב יצא נגד כל אורתודוקסיה , גם של ההתבוללות וגם של ההשכלה . היה לו יחס חיובי ליידיש , והוא היה המבקר הראשון בשפה הרוסית ששיבח את שלום עליכם . דובנוב טען כי בזמנים של בלבול ומבוכה ממלאת עיתונות היידיש שליחות חשובה בעוזרה לבני אדם למצוא מחדש את אמונתם . יחסו לספרות העברית של זמנו היה מחמיר יותר . הוא נטל עליו את תפקידו של "מנקה אורוות אוגיאס" ממה שהיה קרוי בפיו "ספרות למחצה" ותבע את אימוצן של נורמות אירופיות ומלחמה בהבעה ריקה . תפוקתו העיתונאית השופעת של דובנוב שיקפה את ההתפתחות האידיאולוגית שלו מהומניסט ואוניברסליסט לדוגל בלאומיות של יהודי התפוצות . להשקפתו , היהודים הם גוף לאומי יחיד במינו , שבניגוד ללאומים אחרים , הוא אינו זקוק לא לטריטוריה ולא למדינה משלו והוא מסוגל לשגשג דווקא בהיותו בתפוצות . עד לעידן המודרני שרדו היהודים כלאום שמעון פרוג – המשורר היהודי-רוסי הראשון שזכה להכרה בזרם המרכזי של הספרות הרוסית , זיהה את הפרסונה השירית שלו עם הסבל הנצחי של העם היהודי
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|