|
|
Page:60
שוויון בני האדם , שאף הוא בן מאתיים וחמישים שנה לכל היותר , רואים כנצחי ומוצאים אותו בכל מקום , במקרא , בכתבי הבודהיזם ואפילו אצל אפלטון ואריסטו , מצדדי העבדות . בהדגשת החד–פעמיות של יצירת הספרות והאמנות וכל מרכיביה יש המשכיות ברורה בין הרומנטיקה לריאליזם . שתי התנועות האמנותיות האלה ביקשו באמנות ובספרות ביטוי או ייצוג למציאות מוחשית , ייחודית בזמן , במקום ובהלך רוח , בניגוד לקלאסיציזם ומרבית תנועת ההשכלה של המאה ה , 18– שביקשו בהן גילום של מהויות אוניברסליות של הטבע או של טבע האדם . ההבדל ביניהן כרוך בכך שהרומנטיקון מדגיש את חיי הנפש של היחיד ואת ההבעה , ואילו הריאליסט מעוניין בייצוג והוא חותר להבין גם את החיים הפנימיים על רקע של מציאות חברתית והיסטורית כללית יותר . ואולם , על אף ההבדל החשוב הזה , יש לומר כי שתי התנועות גם יחד החדירו לתרבות המערב את ההכרה בחשיבותם של משתנים היסטוריים וש 4 נ ; ת תרבותית והפכו לבעייתיים מושגים כ ' טבע האדם ' ואת הפילוסופיה הרציונליסטית של ההשכלה שהורתה שרק גילוייו החיצוניים של ' טבע ' זה מושפעים מתנאי זמן ומקום . לפיכך מיוחסת לרומנטיקה ולפרה–רומנטיקה גם צמיחת המדע ההיסטורי החדש שהוא כבר מבוסס על המודע ; ת להיסטוריות של כלל התופעות האנושיות , מדע שבינו לבין התפתחות הספרות המודרנית קשרים עמוקים . אלה הם קווי האופי העיקריים של הרומנטיקה האירופית שעלינו להתחשב בהם בבואנו לתאר את השפעתה על הספרות העברית . התנועה הרומנטית שלטה בחיי ההגות , הספרות והאמנות של אירופה בעיקר בשליש הראשון של המאה ה . 19– אך כבר בשליש האחרון של המאה ה18– ערערו הוגים , מבקרים וחוקרים על מערכת האמונות הטיפוסית של ההשכלה , החל בטבע האדם ה"נצחי" וכלה באמונה בתבונה המשותפת לכל הבריות המסוגלת לכונן חברה רציונלית ולשלוט בעזרת המדע ביצרי האדם הלא רציונליים וכמו כן גם בטבע שמחוץ לאדם . הוגים אלה , העומדים – אם ניתן לומר כך – "בין" ההשכלה לרומנטיקה , קרויים בדרך כלל פרה–רומנטיקה והם כוללים דמויות מרכזיות של ההגות המודרנית כוויקו , רוסו והרדר ויש שיוסיפו להם גם את קאנט , שילר וגתה . אך למרות קיומה של פרה–רומנטיקה כבר בסוף המאה ה , 18– והדומיננטיות של הרומנטיקה בשליש הראשון של המאה ה , 19– מגיעות שתיהן למרום השפעתן על הספרות העברית לכל המוקדם בשלושת העשורים האחרונים של המאה ה , 19– מתוך דיאכרוניה ברורה עם ספרויות אירופה האחרות , ורק לאחר שספגה הספרות העברית את השפעות האסתטיקה הריאליסטית וההגות הפוזיטיביסטית . ניצני ההשפעה הרומנטית בספרות ובמחקר יצירות עבריות בודדות מגלות הלך מחשבה רומנטי ב ' זמן אמת , ' דהיינו , בימי שלטונה של הרומנטיקה בתרבות האירופית , ואלו סמוכות לרוב על שולחנה של הרומנטיקה הגרמנית , ובגיאוגרפיה היהודית הן שייכות לפריפריה הגליצאית של הספרות העברית , ולא למרכז בברלין , שהוסיף להחזיק באידיאלים ובתמונת העולם של ההשכלה עד לשליש השני של המאה ה . 19– אכן , גם בתקופות שלאחר מכן היתה הספרות העברית ברחבי האימפריה ההאבסבורגית מושפעת מן הרומנטיקה יותר מאחותה הבכירה באימפריה הרוסית . יצירה חלוצית כזאת היא מליצת ישורון מאת שלמה לוויזון שראתה אור בווינה בשנת . 1812 לוויזון נטל עליו לחקור את סגולתה של השירה המקראית לאור הקטגוריה האסתטית של ' הנשגב , ' שהיתה , בצד הקטגוריה של ' היפה , ' מרכזית לכלל ההגות האסתטית של המאה ה , 18– אך כבר בפרה–רומנטיקה הועמדה מעל היפה בהיותה נתונה בזיקה ישירה יותר לרעיון החירות ולאידיאלים המוסריים של האדם . במחקרו מדגיש לוויזון כי הדימויים המוצלחים ביותר בשירה המקראית כוללים " ציור עניינים יוצאים מן המורגל " שרק בכוחם לעורר בנפש " תימהון או השתוממות . " להלן הוא דן בכך שהדמיון והחושים " קודמים בפעולתם לפעולת השכל , כי הם אשר יביאו את המושגים אל הנפש ויניעוה לחשוב מחשבות . " מחקרו כולל בעיקר מיון של סוגי הפיגורטיביות בשירה המקראית . הוא מדגיש שאין אלה כללי רטוריקה שעל משוררים חדשים לחקותם , שכן הוא מייחס את היכולת הפיוטית של שירה זו להשראה של " רוח הקודש , " שאינה ניתנת ללימוד , וחיבורו נועד להביע את גודל ההתפעלות של קורא משורר וחוקר , ולא לכתיבת מתכונים לאמנות הפואטית . השוואה לשני חיבורים קודמים על הפואטיקה העברית – שירת ישראל של משה אבן עזרא ( שנכתב במקורו בערבית ) ולשון לימודים מאת רמח " ל – מיטיבה להמחיש את חדירתו של הטעם הספרותי החדש , הרומנטי , לספרות העברית . נימה רומנטית ניכרת גם באוטוביוגרפיה העברית הראשונה אביעזר שכתב ר' מרדכי אהרן גינצבורג ( רמא"ג ) איש וילנה . הוא החל בכתיבתה כבר ב , 1828– אך הצנזור הרוסי עיכב את הפרסום המלא עד . 1864 ביצירה זו ניכרת ההשפעה הרבה של הוידויים של רוסו , חיבור מרכזי בפרה–רומנטיקה , שהשפעתו על התפתחות הרומן האירופי רבה יותר מההשפעה של כל יצירה אחרת . כמו רוסו מתאר גם רמא"ג את ילדותו כתקופת תום הנעכרת בהשפעת מורים נבערים וחינוך קלוקל . הוא מתאר בפירוט חושפני את ההדחקות של הדחף המיני הטבעי ואת נזקיהן לאורך ימים . הדחף לתיקונים חברתיים , בעיקר בדרכי
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|