|
|
Page:58
החברה מיוסדת על חוקה או אמנה חברתית , על חירויות טבעיות וחובות משפטיות ועל קשרים מכניים שהם תולדה של חוקי התבונה , הרי הרומנטיקה טיפחה תפיסה אתנית , אורגנית ומיתולוגית של קיום חברתי . העם או האומה , לעומת החברה האזרחית , מיוסדים על קשרי דם , על אמונה בדבר מוצא משותף , על ניסיון היסטורי או מיתי , ובפרט על הניסיון של המלחמה . הקהילה היא פונקציה של תחושת שיתוף , או רגש של השתייכות , העולה כביכול על מה שמעניקה התבונה לאדם ומכריע גם את שאיפות האוטונומיה של היחיד . לא במקרה הטיף הפילוסוף הגרמני פיכטה לטיפוח רגש האהבה , במובנה הארוטי והפוליטי כאחד , כמקור של הקהילה הלאומית , שבה מוצא לבסוף הפרט את כל זהותו . מושגי הקהילה של הרומנטיקה נשענו במקרים רבים על מודלים תיאולוגייםפוליטיים , דוגמת הכנסייה הקתולית , והאצילו לעתים קרובות דימויים פיאודליים של זיקה חברתית דוגמת מסדרי האבירים . חיבורו של נובאליס הנצרות או אירופה הוא דוגמה נוספת לנטייה הזאת ברומנטיקה הגרמנית . עם זאת , למרות הדימוי הימי–ביניימי , הארכאי או הריאקציונרי של הקהילה הרומנטית , היא היתה הבסיס החברתי של מדינת הלאום הנכונה למשימות מודרניות . דוגמה מקבילה אנו מוצאים גם בהיסטוריה היהודית המודרנית בתחומה של ההגות הציונית , שביקשה לכונן חברה אזרחית בארץ–ישראל וליצור בה קהילה חילונית גם מתוך זיקה לדימויים מקראיים ולזהויות תיאולוגיות קדומות . מאפיין רומנטי נוסף הטבוע בתרבויות לאומיות רבות הוא הזהות הטריטוריאלית . הרומנטיקה נתנה לארץ , לאדמה ולמולדת משמעות תרבותית ופוליטית מרחיקה לכת : הארץ היא המקום שבו הקהילה נולדת , שם היא מגבשת את הניסיון המשותף שלה ורוכשת את ייחודיותה . הטריטוריה , במילים אחרות , היא המרחב שבו הקהילה יוצרת את זהותה . הרגישות הרומנטית לדימויי טבע , לתיאורי נוף ולמטפורות טריטוריאליות אחרות ניכרת כמובן בכל התנועות הלאומיות באירופה . חרף מורכבותם של דימויי הטבע והמולדת של הרומנטיקה , הניכרים , לדוגמה , בליריקה ובשיר האמנותי , אך גם בתחום האמנות הפלסטית , בציורים של טרנר וקאספר דויד פרידריך , היו מקצת יצירותיה של התנועה נוחות לגיוס אידיאולוגי . כך נהפכו רבים משירי העם , הבלדות , המעשיות וסוגות ספרותיות אחרות של עידן הרומנטיקה לנכסים לאומיים ולחלק מן הקאנון התרבותי בארצותיהם . תרומות ניאו–רומנטיות מהסוג הזה ניכרות כמובן גם בתרבות העברית , הן בתחומה של ההגות הטריטוריאלית , דוגמת כתביו של אהרן דוד גורדון וספרויות אחרות שליוו את מפעלי הקרקע של תנועות החלוצים בארץ–ישראל , והן בתחומי האמנויות ובפרט בשירי העם העבריים . את הרגישות הרומנטית לשפה , לחיי הקהילה , למסורת , לטבע ולאדמה ניתן , כאמור , לפרש כתגובה או כביקורת על תהליכי המודרניזציה והחילון , וכניסיון לסמן מסלול חלופי של נאורות , שאינה מתמסרת לתבונה , אלא לדמיון , ופונה במעין " צעד אחורה" אל תחומה של המסורת , כדי למצוא בה תשובות למחלת הילדות של עידן המודרניות : הסרת הקסם מן העולם וניכור האדם מן ההוויה . לצד הפרשנות הזאת , המדגישה בדרך כלל את האופי הדתי , השמרני , האי רציונלי והשוביניסטי של הרומנטיקה , יש לראות בה גם תנועה של אוונגרד שהמשיכה במובנים מסוימים את פרויקט המודרניות של הנאורות והביאה בדרכה למימוש נוסף של הסדר המדיני בעת החדשה . הברית ההיסטורית בין הרומנטיקה ללאומיות מתבטאת אפוא במישור הפוליטי ביצירתה של מדינת הלאום . היבט אחר של הזיקה בין רומנטיקה ובין לאומיות מתגלה גם בתחומן של התרבויות המינוריות – התרבויות הקטנות , המקומיות , המשניות , החיות בצלן של התרבויות הפוליטיות הגדולות . אלה הן התרבויות המתגוררות בשולי מדינות הלאום , בטריטוריות שוליות , במובלעות אתניות , בשטחי הפקר ובקרב חברות של מהגרים . ביטויים לתרבויות האלה היה אפשר למצוא בבריטניה , בגרמניה , בארצות הבלקאן וגם בתחומן של הקהילות היהודיות . אלה הן תנועות החסידים במזרח אירופה , ספרות ותיאטרון היידיש הנודדים באירופה בין מזרח ומערב , אך גם כתביהם ויצירותיהם של הוגים , סופרים ואמנים יהודיים שנכנסו אל עולמה של התרבות האירופית החילונית , שבהם מתבטאת אותה רומנטיקה לאומית מינורית . גם בחוגים האלה ניכרים המרד נגד החוק ונגד התבונה , הנטייה לשיח הרגשות והאהבה , הערגה למסורת , הפנייה אל החוויה והרגע האקסטטי , התשוקה המיסטית והערצת הטבע . בניגוד ללאומיות העברית הדומיננטית ולחוגים הפוליטיים של הציונות , עדיין לא הסתמנה בתנועות האלה שאיפה טריטוריאלית מובהקת , וארץישראל מילאה בהן תפקיד תיאולוגי או פואטי בלבד . הבסיס הרומנטי–הלאומי שלהן נותר , לפיכך , לא מדיני . במאה ה20– התגלגלה המסורת הרומנטית אל מופעים חדשים בתחומיהן של הספרות וההגות הפוליטית באירופה . חותמה עדיין ניכר בתנועות לאומיות , ומאז גם במפלגות הפאשיזם באירופה , שביקשו לקדש את הברית הפוליטית בין העם , המולדת והמדינה ולתת לה פרשנות מיליטריסטית . ברם ההשפעה הרומנטית התבטאה בה בשעה גם בקרב חוגי המודרניזם , ובעיקר בתנועת האקספרסיוניזם , שרבים מאנשיה בחרו – בעיקר בעקבות הניסיון הקטסטרופלי של מלחמת העולם הראשונה – בפרשנויות פוליטיות פציפיסטיות ואף אנטי לאומיות . בחוגים האלה נמצאו גם הוגים , סופרים ואמנים יהודיים שהקדישו את מחשבתם לביקורת האלימות , לאוטופיה ולשיח השלום .
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|