|
|
Page:56
רומנטיקה ולאומיות בברלין , אך , שלא כמנדלסון , שמר על קשר עם הדת היהודית עד סוף חייו . גם מאיירבר החל את דרכו כפסנתרן מצליח , למד הלחנה אצל צלטר ופוגלר וניסה את כוחו בכתיבת שתי אופרות גרמניות . בגיל 25 עבר לאיטליה למשך תשע שנים ונעשה אחד המצליחים בכותבי האופרה האיטלקית של התקופה , בצד בן דורו רוסיני . הידועה בשבע האופרות שכתב בתקופה הזאת היא הצלבן במצרים . ( 1824 , Il crociato in Egitto ) בסוף שנות ה20– עקר פעם נוספת לסביבה תרבותית שונה : הוא כתב עבור האופרה של פריז את רוברט השטן – diable Robert le ) שהצגת הבכורה שלה התקיימה בשנת ( 1831 ונעשה , בבת אחת , לא רק למלחין האופרות החשוב בצרפת , אלא לאחד החדשנים הגדולים בתחום הזה , שהשפעתו ניכרת אצל כל מלחיני האופרה החשובים שאחריו , ובראשם ואגנר ; ורדי . מאיירבר ייסד למעשה סוגה חדשה בתחום האופרה – " האופרה הגדולה" ( ה"גראנד אופרה , ( " חיזיון בימתי–מוזיקלי המבוסס בדרך כלל על פרשה היסטורית , כולל סצנות המוניות , עלילה רבת תהפוכות , אפקטים בימתיים נועזים וליווי תזמורתי עשיר גוונים . מאיירבר חיבר את רוב האופרות שלו על פי לב E י 4 ת של אחד מגדולי מחזאי האופרות באותה תקופה , אז'ן סקריב . השניים ביקשו , באמצעות העלילות המסעירות , לבטא רעיונות פילוסופיים והיסטוריוסופיים . האופרות החשובות שכתב מאיירבר בהמשך חייו היו אלה : ההוגנוטים – 1836 ) הסיפור מתרחש על רקע הטבח שערכו הקתולים בפרוטסטנטים בצרפת בשנת , ( 1572 הנביא – 1849 ) על רקע מרד האנבפטיסטים בגרמניה במאה ה ( 16– והאפריקנית ( הצגת הבכורה שלה התקיימה בשנה שאחרי מות המלחין , ב , 1865– ועלילתה מתרחשת בעת מסעותיו של ואסקו דה גמה סביב אפריקה בסוף המאה ה . ( 15– בשנת 1842 חזר מאיירבר לעיר הולדתו ברלין וכיהן שם במשרת מנהל מוזיקלי מטעם חצר המלוכה הפרוסי , אך המשיך לכתוב אופרות להצגה בפריז , שבה נפטר . אחדות מן האופרות שלו מועלות על הבימה גם בימינו . ואגנר ( מחדש פניה של האופרה הגרמנית וגדול מלחיניה במחצית השנייה של המאה ה ( 19– פרסם בשנת 1850 מאמר אנטישמי , " היהדות במוזיקה , " ובו הביא את מנדלסון ומאיירבר כדוגמאות עיקריות להשפעתה המשחיתה של המוזיקה היהודית חסרת השורשים על המוזיקה הגרמנית . נציין שלוואגנר לא היתה סיבה לטינה אישית כלפי מי מן השניים , שכן מאיירבר אף תמך בוואגנר בתקופה שוואגנר שהה בפריז , בראשית שנות ה , 40– והיה שרוי במצוקה . מובן שדעות אלה , המבוססות על השקפת עולם גזענית , אינן מקובלות על שום חוקר חשוב בימינו . בן דורו של מאיירבר , ובדומה לו אחד המצליחים במלחיני האופרות של פריז , היה פרומנטל הלוי . הלוי היה תלמידו של לואיג'י כרוביני , וכתב אופרות קומיות ורציניות ( מסוג "האופרה הגדולה ( " על פי לבריות של אחיו ליאון ושל אז'ן סקריב שנזכר לעיל . המוזיקה שלו מצטיינת בשטף מלודי , בהמצאות מבריקות בתחום התזמור וביכולת דרמתית מרשימה . מבין האופרות הרבות שכתב , זו שביססה את תהילתו והיחידה המושמעת גם בימינו היא היהודייה , ( 1835 ) שעלילתה מתרחשת בעיר קונסטנץ בעת הוועידה הקתולית של שנת , 1414 ועיקרה אהבה בלתי אפשרית בין נערה יהודייה לנסיך נוצרי המסתיימת באסון . על אף נושא העלילה לא מורגשת בה הזדהות מיוחדת עם הגורל היהודי : הלוי מביא פרשה היסטורית , שהצד היהודי הוא חלק ממנה , בצבעים עזים ואותנטיים . רומנטיקה ולאומיות גלילי שחר הלאומיות היא תופעה חברתית , תרבותית ופוליטית של העת החדשה . את עלייתה אי אפשר להפריד , לפיכך , מן המגמות של עידן המודרניזציה והחילון : שקיעת מוסדות העולם הישן , התפוררות הסדר החברתי והפוליטי הפיאודלי , המצאת הדפוס , תהליכי התיעוש והתפשטותן של סביבות אורבניות . הלאומיות נענתה לאתגרי הסדר החדש ונהפכה במהלך המאה ה19– לאידיאולוגיה הדומיננטית של החברה והמדינה המודרניות . במרכזה עמדה ההשקפה כי המסגרת הפוליטית ( המדינה ) צריכה להתאים לגבולות ולאינטרסים של הקהילה ( הלאום , ( המגדירה את עצמה לפי קריטריונים של שפה משותפת , תודעה היסטורית או תחושת גורל , מוצא , קרבה אתנית וזהות טריטוריאלית . את תהליך הלאומיות , הקשור אפוא בטרנספורמציות יסודיות של חיי הכלכלה , החברה והשלטון בעת החדשה , ליוותה במקרים רבים התנועה הרומנטית . את שורשיה של הרומנטיקה , ששגשגה
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|