|
|
Page:52
ובאבות ובנים של שלום אברמוביץ , ' ובסיפורי מרדכי דוד ברנדשטטר וכן בעדויות רבות של בנות הזמן מתוארת העמקת ההתערות של הנשים היהודיות בתרבות האירופית במחצית השנייה של המאה ה . 19– למן תקופת שלטונו של הצאר הרוסי אלכסנדר השני היו גורמים רבים שעודדו את האצת האקולטורציה . התפתחות הערים , תיעוש ובניית מסילות ברזל , הצלחתם של יזמים ותעשיינים יהודיים בעלי הון , הרחבת מסגרות החינוך ובכללן בתי ספר לבנות , פתיחת הגימנסיות והאוניברסיטאות לפני יהודים ופיתויי החיים הבורגניים ותרבות אופנת הלבוש , התיאטרון והמוזיקה – כל אלה תרמו להופעת טיפוסים חדשים של נשים יהודיות . ספרות הזיכרונות שנכתבה בידי נשים מזרח אירופיות משקפת את תהליך החילון שעבר עליהן תוך כדי לימודים בגימנסיה או במוסד להשכלה גבוהה ברוסיה או במערב אירופה , השתלבות בעבודה או הגירה מהעיירה הפרובינציאלית לכרך התוסס . כמו שהראתה חוקרת הספרות איריס פרוש , נשים רבות נחשפו לעולם תרבותי מודרני רב–לשוני באמצעות קריאת ספרות . הנשים הקוראות נכנסו לתוך "חלון הזדמנויות" היסטורי מיוחד במינו . מיקומן השולי בהייררכיה המגדרית והדרתן מן הספירה הציבורית של הדת והטקסטים העבריים אפשרו להן להתמסר לקריאה חופשית שאין עליה פיקוח , ובייחוד קריאת ספרות יפה ביידיש , גרמנית , צרפתית ורוסית . חשיפתן לתרבות האירופית באמצעות קריאת הרומנים ואף הספרות הרוסית הרדיקלית , והלגיטימציה המשתמעת לקריאת נשים , עשו אותן לסוכנות , לפעמים מודעות ולפעמים לא מודעות , של החילון והמודרניזציה . הרפרטואר שאותו קראו הנשים היה שונה לחלוטין מזה של המשכילים . הן לא קראו את הקלאסיקה העיונית של ההשכלה , הן כמעט לא השתתפו בשיח האינטלקטואלי של ההשכלה , לא התרחשה בהן בדרך כלל ההמרה התרבותית שהטביעה את חותמה על החוויה המשכילית , ומעל הכול , הן לא היו חלק מהרפובליקה הספרותית של ההשכלה – אולי התוצר הראשון במעלה של המהפכה המשכילית . כאשר גברים משכילים כתבו , הם ניהלו למעשה מערכה על ההגמוניה בחיי הרוח , מלחמת תרבות כנגד האליטות הרבניות , ומאמץ לחידושו של ארון הספרים היהודי ולטרנספורמציה של החברה היהודית ותרבותה . אך כאשר נשים בעלות השכלה קראו , הן נטלו חלק בהתערות בתרבות האירופית , ובכך הן מייצגות את התפתחותה של הבורגנות היהודית המודרנית , בדיוק כמו שנשים למדו לשוחח בשפות זרות , עסקו במוזיקה , ביקרו בתיאטרון , שאפו להתלבש על פי אופנת פריז ונתנו ביטוי בטיולים לאורך השדרות בכרכים לגינוניהן האירופיים . הגברים המשכילים התבוננו בפליאה על מסלולי המודרניזציה של הנשים , התקשו להבינם בהקשרם המיידי , ואף היו ביקורתיים מאוד , אם לא עוינים ממש . הדבר הזה הוליד יחס אמביוולנטי לשאלת הנשים בכלל . בקצה אחד של קשת הדעות המשכילית עמדו המשכילים הרדיקליים שהפנימו לא מעט מן התיאוריות הפוזיטיביסטיות והסוציאליסטיות של האינטליגנציה הרוסית של שנות ה60– וה70– של המאה ה . 19– "שאלת הנשים" שעמדה על הפרק נתפסה כאחת משאלות האמנסיפציה של החברה האנושית המודרנית . שלום אברמוביץ , ' למשל , טען לזכותה של האישה לבחור לה בן זוג , לרכוש השכלה ולתבוע מעמד שווה ומכובד בחברה בשם העקרונות האוניברסליים של השוויון , ומשה לייב ליליינבלום נלחם למען עצמאותה הכלכלית של האישה . רק האפשרות לפרנס את עצמה תשחרר את האישה משעבודה לבעלה , תרים את קרנה בעיני החברה , תשפר את דימויה העצמי , תבטיח את אי תלותה באחרים ותקנה לה חסינות בשעת משבר משפחתי . אך פרץ סמולנסקין , עורך השחר , ואלכסנדר צדרבאום , עורך המליץ , טענו שתפקידיה הביולוגיים של האישה הופכים את הדרישה לשוויון למנוגדת לטבע . אי אפשר להעניק לאישה כוחות שהטבע מנע ממנה . "קללת חוה" רובצת על האישה , כתב צדרבאום כנגד דרישת השוויון של ליליינבלום , ולעולם רחל ורנהאגן שנודעה ב"סלון הספרותי" שבביתה – נשים בעלות השכלה נטלו חלק בהתערות בתרבות האירופית
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|