|
|
Page:44
להיבטים רבים ומגוונים של חיי היומיום המתוארים ברומן , ובתוך כך היא מדגישה עד כמה הערכים המדומים של ממון וכבוד והמנהג האנכרוניסטי של ה"שידוך" אינם תואמים את הקצב התוסס של הקפיטליזם המתפתח . כנגד אותם היבטים בעולם המתואר הזוכים לעיצוב שלילי 0 מעמיד אקסנפלד במרכז את הדמות החיובית ביצירה : צעיר העוזב את הקהילה היהודית המסורתית ואת החסידות . הוא יוצא לגרמניה , שהיא התגשמות האידיאל המשכילי , ונעשה ברבות הימים לסוחר מצליח 0 , אך חוזר אל העולם שבו גדל כדי לחשוף אותו בקלונו . הביקורת על החסידות והמלחמה בה אכן ממלאות מקום מרכזי בספרות ההשכלה ביידיש , אבל הגישה הרואה בכך את עיקרה של ספרות זו מצמצמת את אופקיה ואת גילוייה המגוונים . מבחינת הליטוש הלשוני והסגנוני והגיוון הז'אנרי יש לראות בשלמה אטינגר דמות מרכזית בין סופרי יידיש בדורו , אך הביטוי הבוטה של 0 רעיונות ההשכלה , כולל המלחמה בחסידות , הוא ממנו והלאה 0 . גורל יצירתו , אשר נכתבה כולה ביידיש וכללה משלים , מכתמים , שירה לירית ואפית ומחזאות , דומה לזה של עמיתיו : הוא לא זכה לראות בחייו אף לא מילה אחת מודפסת משלו ; יצירתו המרכזית , מחזהו סרקלה ( ר' התיאטרון המודרני ביידיש במדור זה , ( ראה אור לראשונה לאחר מותו ב , 1861– וגם זאת במהדורה משובשת . המחזה הזה הוא דוגמה מובהקת לקשר ההדוק והרב–משמעי שנוצר בין ספרות ההשכלה לבין הסוגה של הקומדיה , קשר הנובע מעמדתה של ההשכלה כלפי שאלת הלשונות . בדומה למחזות של ההשכלה הברלינאית ( אך ללא תלות ישירה בהם ) מתרחש גם מחזהו של אטינגר בחיק משפחה יהודית אמידה המצויה בתהליך של שינוי תרבותי : לעומת דור ההורים המסורתי עומד הדור הצעיר בסימן הנטייה לעולם ההשכלה , ונראים בו הן נציגים נאמנים של ערכיה האמיתיים 0 והן נציגים של ההשכלה המזויפת והשטחית . המערכת הלשונית תואמת את החלוקה בין הדורות ויוצרת פרדוקס אמנותי פורה : אנשי הדור המבוגר , אשר כלפיו מופנים חצי הביקורת של המחבר , מדברים יידיש עסיסית , ובזכות זו הם נעשים 0 לדמויות מגובשות הנחרתות בזיכרון ; לעומתם משתדלים בני הדור הצעיר לדבר גרמנית , אך השפה שבפיהם היא סיבה מרכזית לכך שהם מצטיירים כדמויות שטוחות וחיוורות . העולם היהודי המסורתי , אשר היידיש היא המדיום הלשוני שלו , מגלה במחזהו של אטינגר חיוניות רבה לאין ערוך מזו של העולם התרבותי החדש 0 . גם סרקלה , בדומה למחזות משכיליים אחרים 0 , נועד בעיקרו של דבר לקריאה ולא להצגה , אך מבלי משים הוא בישר את ראשיתו של התיאטרון ביידיש : המחזה הוצג לראשונה ב1862– בבית המדרש לרבנים בז'יטומיר , מוסד משכילי מובהק 0 ; מי שגילם בו את התפקיד הראשי הוא אברהם גולדפאדן , אשר היה 0 ברבות הימים למייסדו של התיאטרון היידי . התגלמות ההשכלה המתונה בספרות יידיש גורמים רבים ומגוונים השפיעו על קביעת אופייה והדגשיה של ספרות ההשכלה ביידיש . למשל ניתן לתת את הדעת על כך שהמלחמה בחסידות זכתה להדגשה אצל אותם סופרים שפעלו באזורים שבהם זכתה תנועה זו למעמד מרכזי בחיי היהודים , כגון יוסף פרל בגליציה וישראל אקסנפלד באוקראינה . שלמה אטינגר גדל אמנם בפולין , אך בסביבתו הקרובה לא היתה לחסידות נוכחות מרכזית , ובכך טמון אולי אחד ההסברים למתינותו האידיאולוגית . ההתגלמות המובהקת של ההשכלה המתונה בספרות יידיש היתה במפעלו של אייזיק מאיר דיק , ואין זה מקרה שמדובר בסופר שנולד וחי בווילנה , המרכז המובהק של המתנגדים . אופייה של יצירתו וגורלה קובעים את מקומו המיוחד במסגרת תקופתו הספרותית , בבחינת היוצא מן הכלל המעיד על הכלל : מ1847– ואילך פרסם אייזיק מאיר דיק ללא ליאות ספרונים מרובים ביידיש שהיו בעלי תוכן מגוון ביותר . מספרם הגיע לכדי מאתיים , ומבחינה כמותית גרידא עולים פרסומיו של דיק עשרות מונים על אלה של כל סופרי ההשכלה ביידיש גם יחד . הוא היה לסופר היידי הפופולרי ביותר בזמנו , וגם לראשון ביניהם אשר התקיים מכתיבתו , ולו בדוחק . סוד הפופולריות של אייזיק מאיר דיק טמון בגיוון העצום של כתיבתו וגם במתינות של הרעיונות המשכיליים המוטמעים בה . למעשה יש לראות במפעלו הספרותי מעין גשר בין העולם היהודי המסורתי לבין גרסה ממותנת של האידיאולוגיה הדוגלת בצורך להיפתח לעולם המודרני . לא זו בלבד שאייזיק מאיר דיק חיבר ביידיש גרסאות מקוצרות של ספרות המוסר העברית הקלאסית , אלא שנימתו כמספר הזכירה רבות את אופייה של דרשה מפי מגיד בבית הכנסת , דרשה המסתיימת במוסר השכל המקובל על הכול . חלק גדול מיצירתו הסיפורית נסבה על העידנים ה 78 ה–מודרניים , מתקופת המקרא ועד לימי הביניים המאוחרים . בעיני קוראיו הנאמנים נוצרה אפוא המשכיות של זמנים היסטוריים וטושטשו הגבולות בין "עובדות" ל"דמיון . " בסיפוריו על ההווה היהודי נקט אייזיק מאיר דיק קו של סאטירה מתונה . חציה הופנו כלפי אותם גילויים של ההוויה היהודית 0 אשר בעיניה של ההשכלה היו זקוקים לתיקון , אך תיקונים אלה לא היו אמורים לשנות מן היסוד את אופייה של החברה היהודית : החלפת הביגוד היהודי המסורתי , ביטול הנישואים המוקדמים , ההסתלקות מן הפרנסות היהודיות המסורתיות בדרישה לפרודוקטיביזציה , תיקון סדרי הקהילה .
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|