|
|
Page:41
עצמה , ולא במקרה נרתמו אליהם רבים מסופרי ההשכלה , שנעשו לראשי המדברים בתנועת חיבת ציון , בין שהיה זה לאחר שעברו מהפך פנימי חריף ( כמו מ"ל ליליינבלום , שנתן למהפך ביטוי בספרו דרך תשובה , ( 1899 ובין שלא חשו בניגוד חריף בין פעילותם לפני ואחרי הופעתה של תנועת חיבת ציון ( ואלה היו הרוב , ובולט בהם נחום סוקולוב , שנעשה לימים לנשיא ההסתדרות הציונית העולמית . ( ספרות ההשכלה נחתמה ונשלמה בעיקר משום שמיצתה את האפשרויות התרבותיות שהיו מקופלות בהנחות היסוד הרציונליסטיות שלה , ומיצוי זה , הגם שהתרחש במועד ובנסיבות ספציפיים , לא היה שונה עקרונית ממיצוי תרבות הנאורות הרציונליסטית בתרבויות אירופה בסוף המאה ה18– ובראשית המאה ה . 19– כשם שבתרבויות אלו הוליך הגיון ההתפתחות הרוחני–התרבותי הפנימי מן הרציונליזם דרך המעבר של הסנטימנטליזם ( או ה"רגישות ( " לרומנטיקה , כך קרה גם בתרבות העברית המודרנית . תהליך התבגרותה של התרבות הביא גם אותה אל התחנה הרומנטית – לא בלי קשר , כמובן , עם ההתפתחויות הפוליטיות של התקופה , אך גם מתוך הדינמיות הפנימית של התרבות האירופית המודרנית . כמו בתרבויות אחרות היה המעבר מרציונליזם לרומנטיקה כרוך בהתנערות תקיפה מן העבר הרציונליסטי ובאופנה של זלזול בראשי המדברים בו . בספרות העברית של שנות ה90– החלה סדרה של התקפות על שירת י"ל גורדון ( בניגוד לאזהרותיהם של ביאליק וברדיצ'בסקי . ( המבקר ראובן בריינין סיפר כיצד נדהם , כשביקר בביתו של גורדון בפטרבורג , מכיעורה של המשרתת , ופסק שאדם שהיה מסוגל להעסיק אישה מכוערת כל כך לא יכול להיות משורר של ממש . אפילו י"ל פרץ , שחיקה בשירתו העברית המוקדמת את גורדון , שאל עכשיו "מה היה גורדון , בלשן או משורר " ? אחד העם , לאו דווקא רומנטיקן מובהק , שנעשה בשנות ה90– למעין אוטוריטה בענייני התרבות היהודית , פסק במאמרו המוקדם "הלשון וספרותה" , ( 1893 ) שספרות ההשכלה כולה היתה מחוסרת תוכן וערך , ולא הותירה אחריה אלא שני ספרים של ממש , מורה נבוכי הזמן של רנ"ק ודור דור ודורשיו של אייזיק הירש וייס ( מפעל רב כרכים של תולדות התורה שבעל פה , . ( 1891 1871 היתה זו הערכה מופרכת , שהתבססה על שיקול דעת מוטעה בעליל . אחד העם זיהה את "טעותה" ההיסטורית של ספרות ההשכלה בעצם ניסיונה לשנות את החיים היהודיים באמצעות העידון האסתטי ובפנייתה , לצורך זה , אל לשון המקרא : " בפסיעה אחת פסחה הספרות הזאת על כל המון הדורות שעברו מעת חתימת המקרא ועד זמנה , כאילו לא חשבו ולא כתבו הדורות ההם מאומה , ושבה לדבר על כל עניין בלשון עברית קדמונית" ולא מתאימה . בר הפלוגתא הגדול של אחד העם , מ"י ברדיצ'בסקי , הוא שהעמיד את הדברים ( במאמרו "על הספרות ( 1900 , " על אמיתם : "אנוסה היתה [ ספרות ההשכלה ] לפסוע על אלפי שנה , מפני שהתחילה לבקש לה ערכים חדשים ומגמות חדשות ; אנוסה היתה להתחיל את הדבר מחדש , אחרי שהישן נס ליחו" ו"אנו יודעים שכל עוזה [ של הספרות ] מונח דווקא באותה פסיעה " ... המרדן , הרומנטיקן הגדול של ההגות התרבותית העברית ואבי המודרניזם בסיפורת העברית , דווקא הוא הבין הבנה עמוקה את מהותה וחשיבותה של ספרות ההשכלה העברית . ספרות ההשכלה ביידיש אברהם נוברשטרן תנועת ההשכלה בכללה גילתה במשך כמה דורות יחס עקרוני עוין כלפי יידיש , ולעמדה זו נודעה השפעה מכרעת על הכתיבה ביידיש שהיא הצמיחה . הניסוחים הראשונים של העמדה השלילית כלפי היידיש שייכים למשה מנדלסון 0 . הוא ראה ביידיש "ז'ארגון , " וביטא בכך את 0 השקפתו שאין מדובר בשפה עצמאית אלא בעגה תת–תקנית , על המשמעויות השליליות הנלוות למונח זה ( כך למשל נהוג לדבר על "ז'ארגון" של העולם התחתון או של קבוצות מסוימות בשולי החברה 0 . ( המפעל הכביר 0 של הביאור ( תרגום התנ"ך לגרמנית בצירוף פירוש חדש , ( אשר התחיל בו 0 משה מנדלסון והשלימוהו עמיתיו ותלמידיו , שם לו לאחת ממטרותיו את דחיקת 0 רגלי התרגומים המסורתיים ליידיש . גם ממשיכיו של משה מנדלסון בגרמניה היו שותפים מלאים לדעה השוללת את הלגיטימיות של יידיש , והם ראו בעקירתה אחת ממשימותיה של ההשכלה . עם זאת נוצרו בחוגי המשכילים בגרמניה בסוף המאה ה18– כמה יצירות ספרות שעשו שימוש נרחב ביידיש , ובראשן הקומדיות של יצחק אייכל ר' הענאך אדער וואס טהוט מע דאמיט ( ר' הניך או מה עושים עם זה ) ושל אהרן וולפסון לייכטזין אונד פרעממעלייא ( קלות דעת והתחסדות ; בנוסח העברי פרי עטו של המחבר עצמו הוסב שמה של הקומדיה לר' חנוך ור' יוספכי . ( העובדה שיצירות אלו עושות שימוש נרחב ביידיש אינה עומדת בסתירה לעמדה השלילית כלפי השפה , אלא באה לאשש אותה 0 : אלו קומדיות משפחתיות המעמידות במרכזן את תהליך השינוי התרבותי המהיר העובר על יהודי
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|