|
|
Page:40
ל ' התאמת ' החוק הדתי ל ' חיים , ' הגמשתו והכפפתו לצרכים הקיומיים של בני העם . גורדון הוא שנתן ביטוי חריף ונוקב לתביעה זו בפואמות האקטואליות שלו ") קוצו של יוד , " " שומרת יבם " וכו , (' בכמה מסיפוריו , ובמאמריו הפובליציסטיים מלאי התוקף והעוצמה כגון " בינה לתועי רוח " . ( 1871-1870 ) ואולם הטענה קיבלה את ביטויה המלא והמבוסס ביותר בכתיבתו של גדול הפובליציסטים של התקופה , משה לייב ליליינבלום , שפיתח בשורה של מאמרי יסוד , החל ב " אורחות התלמוד " , ( 1868 ) את הטענה שהנוקשות של ההלכה בת הזמן ושל יישומה בידי רבני הזמן נובעת לא מנאמנות אמיתית למסורת ההלכית אלא מהתנוונותה של מסורת זו , שגילתה גמישות בשלביה הפוריים יותר . מאמריו של ליליינבלום , אשר לא הצטיינו בליטוש המבע או באירוניה החריפה והחודרת של גורדון , הצטיינו , לעומת זאת , ברצינות עמוקה , ביושר אינטלקטואלי מוחלט ובעוצמה פנימית . כל אלה מצאו ביטוי נרחב בחיבור האוטוביוגרפי הגדול שכתב ליליינבלום כשנתאכזב מן האידיאלים של ההשכלה ומיכולתה להביא לשינוי של ממש בחיים היהודיים . חטאות נעורים ( 1876 ) היא האנטומיה העצמית הנועזת והמפורטת ביותר של המשכיל העברי , החושף ללא היסוס את המשגים שעשה בחייו האישיים והציבוריים כאחד . יחד עם אביעזר הוא מהווה את יסוד הז ' אנר האוטוביוגרפי בספרות העברית החדשה . מצד אחר , החלה הפובליציסטיקה העברית לעסוק עתה במהות האופי היהודי הלאומי , בזהות האוטונומית שלו , בהיסטוריה היהודית כביטוי שלו – כל זאת מתוך ביקורת עקרונית של האוניברסליזם של ההשכלה המנדלסונית והדגשה יתרה של האופי הלאומי ולא רק הדתי של הזהות העצמית היהודית . רבים תרמו להתגבשות המחשבה המשכילית בתחום הזה ( שהוליכה ישירות לציונות במידה שזו נולדה מתוך התרבות העברית . ( ש"י אברמוביץ , ' למשל , כתב מונוגרפיה רחבה ומלאת עניין על הנושא ושמה מה אנו ? , ( 1875 ) ולה הוסיף גם מסה נרחבת על הפטריוטיזם כגורם לאומי מחזק , אבל גם מזיק כשהוא מחליש את יכולת הביקורת העצמית הלאומית " ) אהבה לאומית ותולדותיה . ( 1878 , " הפובליציסט העיקרי בתחום הזה היה , מכל מקום , פרץ סמולנסקין , שהמונוגרפיות הפובליציסטיות שלו שנדפסו בהשחר השפיעו על בני הדור לא פחות מן הרומנים שאליהם התלוו . הגם שהדברנות וחוסר הריכוז של סמולנסקין הפכו את החיבורים האלה לבלתי–קריאים בזמננו , אין לטעות בחשיבותם כניסיון מקיף ראשון בהבנת היהדות כלאומיות "רוחנית" עלטריטוריאלית וכול–היסטורית ובדחייה מנומקת ומפורטת של תפיסת היהדות כעדה דתית בלבד . מאמריו הפובליציסטיים של סמולנסקין הביאו אותו עד לס 2 ה של הציונות , והוא חצה סף זה לאחר הפוגרומים של 1881 ברומן הפובליציסטי האחרון שלו , נקם ברית . ( 1883 ) תחום פורה לעצמו נקבע בפובליציסטיקה של התקופה עם הופעתם של הסוציאליסטים העבריים הראשונים . בולט בתרומתו הפובליציסטית היה בעיקר א"ש ליברמן , שהחל את דרכו כמחבר ספר גיאוגרפיה של ארץישראל ; 1871 ) גם בתקופתו הסוציאליסטית המשיך לפרסם מאמרים במדעי הטבע ובייחוד במטאורולוגיה , ( אך במחצית השנייה של שנות ה70– וידע את הקורא העברי בן הזמן ( מעל דפי כתב העת שלו האמת , ( 1877 לעיקרי המחשבה הסוציאליסטית והחל בניתוח המצב היהודי בן הזמן מזווית ראייה סוציאליסטית . סופרי ההשכלה כראשי המדברים בתנועת חיבת–ציון ספרות ההשכלה נחתמה במהלך שנות ה – 80– ולא ( או לא רק ) מחמת הופעתן של המחשבה הלאומית ותנועת חיבת ציון . אלו היו במידה רבה תולדותיה הלא נמנעות של ספרות זו משה לייב ליליינבלום : פיתח את הטענה שהנוקשות של ההלכה בת הזמן ושל יישומה בידי רבני הזמן נובעת לא מנאמנות אמיתית למסורת ההלכית אלא מהתנוונותה של מסורת זו
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|