sso
| Hello Guest - login | My Account | My bookshelf | My folders
Kotar website
Page:37

הינתקות מן הבסיס הניאוקלאסי / סנטימנטליסטי , מן המוכלל אל המומחש , מן הדידקטי אל הקיומי , מן האוניברסלי אל ההיסטורי . הפואמה היל"גית היא שקבעה עתה את סדר היום של השירה , והיא תבעה מן המשורר קונקרטיות במסירת המציאות , התמקדות בפאתוס הקיומי של אנשים שחייהם מוטלים על כף המאזניים , וחשיבה לאומית–היסטורית ביקורתית המעזה לתהות על המוסכמות – כגון ההנחה שמצבו התרבותי והחברתי הגרוע של עם ישראל מקורו בעיקר באפליה וברדיפה הדתית של החברה הנוצרית ולא בהתפתחויות מכשילות פנימיות , הנובעות מהכרעות היסטוריות רצוניות . למעשה , ניתן לתאר כמעט כל דבר חיוני שאירע בשירה בשנות ה60– וה70– כדבר שאירע בעקבות או לעומת האופציה שהציב יל"ג . בעוד שכמעט כל המשוררים ה"בולטים" שקדמו ליל"ג ולמיכ"ל נראו לפתע "בלתי רלוונטיים , " מיושנים לאין תקנה , ניסו משוררים צעירים יותר לחקות את הפואמות של יל"ג או להשתמש במודל היל"גי כנקודת מוצא לפיתוח אופציות פואמתיות חדשות . כך , לדוגמה , המשורר יהודה לייב לוין ( יהל"ל , ( סוציאליסט שהשתתף בעיתון האמת של אהרן שמואל ליברמן והיה הראשון שניסה לתרגם לעברית פרקים מן הקפיטל של מארקס , היה סבור שהפואמה היל"גית האקטואלית אינה שופכת אור מספיק על החלוקה המעמדית ועל המאבק המעמדי בקהילה היהודית , ומשום כך העמיד כנגד המודל הסיפורי הכרונולוגי–הסיבתי המונח ביסוד הפואמות של יל"ג מודל " אנטומי – " חברתי ( הפואמה המרכזית שלו , "כשרון המעשה , " מורכבת מארבעה מונולוגים : של משכיל עני , בעל מלאכה עמל בפרך , רופא מצליח ופלוטוקראט המנצל את כל האחרים . ( הן יהל"ל הן י"ל פרץ הצעיר הרכיבו את הנוסח הפואמתי המורחב ( קוצו של יוד ) של יל"ג עם האוטוביוגרפיה הווידויית . פרץ חתר לליריזציה של הפואמה ההיסטורית על נושא קידוש השם ( ומתוך כך גם להעתקת הזירה של הפואמה מימי קדם ומספרד של הרנסאנס למזרח אירופה של המאה ה ( 17– והציג ב"קידוש השם" שלו ( 1877 ) מעין נוסחה מרוכזת , פחות סיפורית ויותר ספוגת הלוך נפש , של "במצולות ים" ו"בין שיני אריות . " גם בשירה הלירית ניכרת השפעתו הגדולה של יל"ג , אם כי בתחום הזה היא היתה פחות נורמטיבית וכובלת , ומשום כך הופיעו כאן חידושים בולטים יותר מאשר בשירה הפואמתית : הגברה רבתי של הריגוש הסנטימנטלי בשירתם של אלה שנעשו לימים לראשי המדברים בשירת "חיבת ציון ; " יצירת שירה העומדת כמעט כולה על היסוד הדיוני–הרטורי ( האמור להתרומם לדרגת פיוט בעיקר בזכות הריגוש המועצם , ( ללא תערובת של יסודות סיפוריים ותיאוריים ( כגון בשירת יצחק קמינר . ( הופעת הרומן היתה , כאמור , מהפכנית . יחד איתה הופיע בספרות העברית החדשה בפעם הראשונה משהו מעין קהל קוראים עממי רחב . הרומן עורר התנגדות עזה לא רק בקרב האורתודוקסיה , שהחלה בתקופה זו להתארגן למלחמת–נגד תעמולתית בספרות ההשכלה , אלא גם בקרב המשכילים הוותיקים , שהאשימו את הרומן בוולגריות ובשלהוב יצרי של הקוראים . בעיקרו של דבר , חשו הסופרים הוותיקים שהיצור הספרותי החדש דוחק אותם לקרן זווית מבחינת התעניינות הקוראים . הרומנים של מאפו הציתו את הדמיון , וכשעל רקע הפופולריות שלהם החליט קלמן שולמן לעבד בעברית ( על פי תרגום גרמני ) את רומן הפנורמה והאינטריגה הצרפתי הידוע מסתרי פריז מאת אז'ן סי , ( 1860-1857 ) הוא "גנב את הקופה , " למגינת לבו של מאפו . הסיפור , המקשר את פשעי האצולה בפשעי העולם התחתון הפריזאי והמעלה זה ליד זה את מוטיב האהבה הטהורה ואת מוטיב הזנות , סחף את התעניינותם של הקוראים . בתוך פחות מעשור היה ז'אנר הרומן , שנחשב ל"זמורת זר , " לתל שכל הפיות פנו אליו . בסדרת פרסומים של יצירות מקוריות וכן בשפע עיבודים עיצב הז'אנר את טעמיו של קהל הקוראים הגדול של תקופת חיבת ציון . הרומן המקורי , החל בעיט צבוע מאת מאפו ( שהופיע בהמשכים בשנים , ( 1869 -1857 עסק בעיקר בביקורת החברה היהודית בהווה . הוא לא היה "ריאליסטי" לא בבניין עלילותיו ( שהסתמכו על הפורמולות של רומן האינטריגה הסנטימנטלי ) ולא בעיצוב דמויותיו . ואולם הוא שאף וחתר , בדרכים שונות , ליצירת אותו דבר שברנר כינהו "הערכת עצמנו" – מודעות חיונית , דרמתית , למצב הלאומי ולמצוקות החברה . בו הגיעה ספרות ההשכלה העברית להתמקדותה המלאה ביותר בעולמו של האדם המוחשי הנתון במעבה החיים החברתיים והנושא בגופו ובנפשו את אותות פגיעותיהם . גם אם תפיסת האדם של רומן ההשכלה נראית לנו נאיבית , היא היתה מלאה ורצינית לאין ערוך יותר ממה שקדם לה בספרות העברית ומעוררת לתנופה אפית שלא תמיד היתה אופיינית לסיפורת הבשלה יותר . הרומניסטן העיקרי שבא לאחר מאפו היה פרץ סמולנסקין , סופר סעור נפש , מרבה דברים ובעל כוח עבודה כביר , שיסד וערך את כתב העת הספרותי המרכזי של התקופה ( השחר ) ופרסם בו בהמשכים בשנות ה70– ובראשית שנות ה80– שבעה רומנים , מהם סיפורי ענק מרובי כרכים ( התועה בדרכי החיים , הירושה , ( ומהם סיפורים מרוכזים ומאורגנים יותר ( קבורת חמור . ( סמולנסקין עסק ברומנים בכל הבעיות שהסעירו את יהדות אירופה . באחדים מהם , בעיקר בהתועה בדרכי החיים , שנכתב כווידוי של נודד מיותם , העובר במהלך חייו מן הדרום האוקראיני לצפון הליטאי , מן הלמדנות לחסידות חב"ד , וממזרח אירופה לשוודיה , גרמניה , אוסטריה ובריטניה , עד שהוא מוצא את מותו כלוחם ההגנה העצמית היהודית בפוגרום

כתר הוצאה לאור

למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר


For optimal sequential viewing of Kotar
CET, the Center for Educational Technology, Public Benefit Company All rights reserved to the Center for Educational Technology and participating publishers
Library Rules About the library Help