|
|
Page:36
מיוחד בתולדות ספרות ההשכלה . למעשה , במעבר משנות ה50– לשנות ה60– השתנו מן היסוד התשתית הז'אנרית , המערך הפואטי והרגישות הסגנונית של הספרות . המבקר הספרותי העברי הבולט הראשון , אברהם אורי קובנר , שהופיע אז יחד עם שאר חדשנים וסוללי דרכים , הפריד תקופה זו מקודמתה ותיאר אותה "זמן הליטעראטור היותר חדשה . " חלוקה זו נראית היום מוצדקת ועניינית הרבה יותר מן החלוקות המקובלות בהיסטוריוגרפיה של הספרות . היסטוריוגרפיה זו , שיצאה מנקודת מוצא ציונית מכנית וצרת אופקים , סימנה את קו השבר בספרות כאילו אירע בשנות ה , 80– בעקבות הפוגרומים שבאו לאחר רצח הצאר אלכסנדר השני וה"התפכחות" של האינטליגנציה היהודית מחלום האמנסיפציה . המפנה שהתחולל במשך שנות ה60– היה מעמיק לאין ערוך יותר . ראשית , ההתפכחות מחלום האמנסיפציה אירעה בספרות העברית במהלך שנות ה60– וה , 70– כפי שמעידים בעליל מאמריו הרבים של פרץ סמולנסקין מאותה תקופה , שירי יל"ג , כגון "למי אני עמל , ( 1871 ) " ? "סוסתי" ( 1873 ) ו"מסעות בנימין השלישי" של ש"י אברמוביץ' ( 1878 ) והמאמרים "שאלה נכבדה" ( 1879 ) ו"מכתב לבן–יהודה" ( 1881 ) מאת אליעזר בן–יהודה . ההתפכחות נעשתה בשנות ה80– גם לנחלתה של האינטליגנציה המתבוללת והיא ש"התעוררה" מחלום וראתה עצמה חייבת לשנות כיוון שינוי של מאה ושמונים מעלות . לעומתה , האינטליגנציה שהתבטאה בספרות העברית החדשה ( שהיתה , כאמור , "לאומית" מטבע בריאתה , ( סללה מתוכה , ולא בהכרח מתוך זיקה לפוגרומים , את הדרך לחשיבה הלאומית שהולידה את הציונות . שנית , המעבר מהשכלה ללאומיות ולציונות היה בלתי דרמתי גם בגלל מה שנטלה החשיבה הלאומית מן ההשכלה , הביקורת על אורח החיים הלאומי – החינוך , הכלכלה , ההסתגרות התרבותית בעולמה של ההלכה או במיסטיקה החסידית וכו . ' מכל מקום , העדות המכרעת בעניין זה היא עדותו של המרקם הספרותי עצמו . המעבר משנות ה70– לשנות ה80– היה כרוך בתמורה חלקית , אם כי לא מבוטלת , במרקם זה ( התגברות האלמנט הריגושיהסנטימנטלי ; שילוב זהיר של הגורם הדמיוני הפנטסטי בפואמה ובשיר הלירי ; הכנסת העבר היהודי המזרח אירופי לתחומם של הפואמה והרומן ההיסטוריים . ( ואולם תמורה זו משנית היא בהשוואה לתמורה המקיפה שהתחוללה בספרות ההשכלה במשך שנות ה . 60– בבת אחת השתלטו עתה על ספרות זו שלושה ז'אנרים שלא היו קיימים בה קודם , והופעתם עוררה שורה של פולמוסים עזים , שנמשכו לעתים יותר מעשור : הפואמה והרומן , שפינו מן השטח סופית את האפוס והדרמה האלגורית , וכן הביקורת הספרותית המקצועית , שהופעתה הדהימה את קהל הקוראים המסורתי של ספרות ההשכלה ושינתה מן היסוד את האופק האינטלקטואלי של ספרות זו . שום תמורה ספרותית מקבילה בעוצמתה לא אירעה עד להופעתם ולהתבססותם של ביאליק , טשרניחובסקי וברדיצ'בסקי בספרות העברית של ראשית המאה ה . 20– משום כך שגויה מן היסוד היא גישתם של היסטוריונים המתחילים את תולדות השירה והסיפורת העבריות המודרניות מתקופת חיבת ציון . אמנם , בתקופה זו אכן התרחש מאורע שהיה בבחינת חידוש מכריע ; אולם הוא לא מצא ביטוי מהפכני לא במרקם הספרותי ולא באידיאולוגיה שהתלוותה אליו . היה זה מאורע ה"התפוצצות" הכמו–פתאומית של אוכלוסיית הקוראים העבריים , שצמחה מקהל של כמה אלפי מנויים לקהל של למעלה ממאה אלף מנויים וקוני ספרים – עובדה שיצרה את התשתית הכלכלית והחברתית של "התחייה" שב"תקופת התחייה . " ואולם , כפי שניתן להוכיח הוכחה מספרית , גם תנועת הגידול וההתרחבות של קהל הקוראים העברי החלה בשנות ה , 60– עם הופעת הרומן העברי ומתוך קשר הדוק להופעה זו . ספרות שרובה לא ריאליסטי התקופה הספרותית החדשה , שהיא גם החותמת את תולדות ספרות ההשכלה , תוארה תיאורים מטעים או חלקיים . היא סומנה כתקופה "ריאליסטית" בעוד שהספרות שנוצרה בה היתה רובה לא ריאליסטית כשם שהספרות שנוצרה בתקופה הקודמת היתה רחוקה מרומנטיזם אמיתי . הריאליזם כהשקפת עולם אונטולוגית וכמתוד אמנותי חדר לספרות העברית רק בראשית המאה ה . 20– לכל היותר הופיעו קודם לכן כמה ניצנים שלו . התקופה קושרה במהפך שהתחולל בקיסרות הרוסית באמצע שנות ה50– עם תום שלטונו הממושך של ניקולאי הראשון ותחילת שלטונו של הצאר ה"ליברלי , " משחרר הצמיתים , אלכסנדר השני . קשר זה מסביר במידה מרובה את חוסר הסובלנות ואת הטון הלוחם הנמרץ של חלק מרכזי בספרות ההשכלה של התקופה , שהאמינה שהיעד המא וה של השגת זכויות האזרח במדינה הרוסית הוא בהישג ידה של הקהילה היהודית אם רק תזדרז להתאים את עצמה למציאות המודרנית . ואולם גם קשר זה הוא בעל משמעות מוגבלת ; מה גם שהמשכילים התאכזבו , למן ראשית שנות ה , 70– מן התקוות שתלו בממשל החדש . המפנה נבע בעיקרו מהצטברות של כל תהליכי ההתבגרות התרבותית והפוליטית של האינטליגנציה שדבקה בעברית ובספרותה . תהליכים אלה חלחלו קודם לכן מתחת לפני השטח ועתה פרצו כמעט בבת אחת ובהתחברם אלה עם אלה נהפכו בן עשור למאסה קריטית . מקורה של התבגרות זו בעצם תהליך המודרניזציה של התרבות העברית . בשירה נתגלה תהליך זה בהעתקת המוקד הפואטי , ללא
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|