|
|
Page:31
אסתטי–פואטי זה ; אולם המגע היה שטחי . מהלך ההתפתחות המנטלי והפואטי של הספרות , ומידת התפתחותו התרבותית של העולם החברתי והתרבותי שבתוכו נוצרה , עדיין לא אפשרו עיכול אמיתי של הרומנטיקה , והספרות נטלה ממנה רק מה שיכלה ליטול . כמו כן , בפנייתה של הספרות בתקופת גליציה וכן בתקופת ליטא שבאה לאחריה אל העבר הלאומי ההיסטורי והתרבותי לא היה חידוש "רומנטי . " הזיקה אל העבר התרבותי בכלל ואל העבר המקראי בפרט אפיינה את הספרות בעידן הניאו–קלאסי והסנטימנטלי שלה לא פחות מבכל תקופה אחרת . ההבדלים נובעים לא מעצם הזיקה המשותפת אלא מן הביטויים המיוחדים שהיא מקבלת בכל תקופה ותקופה , והביטוי של הזיקה לעבר בתקופה הגליצאית , אף שהיה שונה למדי מזה שקדם לו , לא הצטיין בסממנים רומנטיים דווקא . מה שהכריע בתמורה שהתחוללה הוא העובדה שהספרות נוצרה עתה בלבה של קהילה יהודית מסורתית מזרח אירופית גדולה , נטועה ומושרשת בתרבות הרבנית הלמדנית המסורתית ובעולמה של התנועה החסידית , שנולדה באמצע המאה ה18– באזור הספר שבין גליציה למערב אוקראינה ו"כבשה" בסערה את מרבית קהילות ישראל בגליציה במעבר מן המאה ה18– למאה ה . 19– השפעתו של הקפיטליזם המודרני , שהחל לחדור לגליציה עם ניתוקה ממלכות פולין המתפוררת וצירופה לקיסרות ההאבסבורגית , עדיין היתה רפויה למדי במחצית הראשונה של המאה ה . 19– ניצני השינויים החברתיים בחיים היהודיים אפשרו הופעת קבוצות של משכילים במרכזים אחדים , אולם השפעתם על ההמונים היהודיים היתה אטית וחלקית . כל אלה גרמו להיסט ניכר בנקודת הכובד של הספרות . הפרימאט של השירה לעומת הפרוזה נחלש כאן למדי . היו , כמובן , בין המשכילים משוררים , שעמדו רובם בסימן השפעתו של הזרם הסנטימנטלי וסיגלו לשיריהם מידה מסוימת של רכות ושטף ליריים–ריגושיים , שלא היו אופייניים לליריקה המבוססת על הדגמים של וייזל ושלום הכהן ( האפוס הדידקטי נמצא בשלב של דעיכה ושקיעה , ( כגון בשירי שמואל דוד לוצאטו , הוגה הדעות והמלומד שחי באיטליה , אך עמד בקשר אמיץ עם המרכז הגליצאי ( כינור נעים , , ( 1825 ובייחוד מאיר הלוי לטריס , שחיבר כמה מן השירים הליריים הידועים של התקופה , כגון "הדמעות" ו"יונה הומיה" ואף עשה ניסיונות חדשניים בתחום השירה הסיפורית בספרו העיקרי : תופש כינור ועוגב . ( 1860 ) לטריס המשיך את מסורת הדרמטורגיה הפיוטית העברית בצורת עיבודים של מחזות מקראיים מן הקלאסיקה האירופית ( עתליה ואסתר של ראסין נעשו לגזע ישי , , 1835 ולשלום אסתר , ; 1843 גולת הכותרת של הישגי לטריס בתחום הזה היתה עיבודו של החלק הראשון של פאוסט של גתה כסיפור חייו של הכופר העברי מתקופת המשנה בן אבויה , . ( 1865 העיבודים , שהם שלב חשוב בהתפתחות התרגום האמנותי לעברית , סטו מן המקור לא רק בהבלטת הפרספקטיבה היהודית של סיפור המעשה ופיתוח הדמויות , אלא גם בהעצמת היסוד הריגושיהסנטימנטלי . אכן , מותר לראות בלטריס נציג בולט של המגמה הסנטימנטליסטית בשירת ההשכלה . פריצה באמצעות הסאטירה והפארודיה ואולם השירה בכללה תפסה עתה מקום שני לעומת הפרוזה , שהתעשרה בתחומים אחדים לאין ערוך לעומת מה שקדם לה . מסיבות שיידונו להלן עדיין לא סיגלה לה ספרות ההשכלה את ז'אנר הרומן וכמעט גם לא את זה של הסיפור הקצר – ז'אנרים שפרחו בספרויות אירופה של התקופה . עם זאת היא פרצה עתה לתחום הסיפורת הלא–רומניסטית בעיקר באמצעות הסאטירה והפארודיה , שפריחתן התחייבה עתה מכוח העימות החזיתי של ספרות ההשכלה עם התנועה החסידית ועם ספרותה . עימות זה , שגרם להחרפת יתר של התקפת ההשכלה על החברה היהודית המסורתית , הפנה את הספרות כמעט בעל כורחה לאפיק הפרוזה הבלטריסטית . אמנם נכתבו בגליציה בתקופה זו גם חיבורים אנטי–חסידיים לא בלטריסטיים וחיבורי הוקעה של התרבות הרבנית התלמודית , שידענות ועוקצנות סאטירית חריפה ביותר היו מעורבות בהם , כגון חיבוריו של יהושע השל שור , ועם זאת פנתה הסאטירה האנטי–מסורתית בעיקר לעבר האפיק הבלטריסטי . היו לכך סיבות רבות , כגון הצורך בתיאור חי ומפורט של הווי החיים החסידי , שהספרות הציגה אותו כהווי כאוטי של אמונות תפלות , הערצה אלילית של הצדיק , פעילות קרימינלית לקידום ענייני חצרו , ובעיקר ניצול גס של המוני העם התמימים בידי ממסד צדיקי ציני ותאב בצע . ואולם הסיבה החשובה ביותר , כנראה , היתה העובדה שהשפעתה המתרחבת והולכת של החסידות נישאה על גלי הסיפר החסידי המהלך קסם , בין שהתגלם בספרות ה"שבחים" ובין שהתגלם באגדות האלגוריות המופלאות של ר' נחמן מברסלב , אדם בעל כישרון ספרותי כמעט גאוני . כדי שתוכל "לעמוד בפרץ" הוכרחה ספרות ההשכלה לסגל לה כמה מתכונות הסיפר הזה , ובמהלך הסיגול הזה נוצרו שתיים מיצירות המופת הספרותיות של התקופה . יצחק ארטר פרסם ( החל בשנת ( 1822 סדרת סאטירות , שהגיעה לשיאה בשנת 1845 בסיפור הסאטירי הפנטסטי "גלגול נפש" ( הסדרה כולה כונסה אחר מות המחבר בספר הצופה לבית ישראל , . ( 1858 יוסף פרל , משכיל ומחנך רב פעלים מטרנופול , תקף את התנועה החסידית באמצעות מעין טרילוגיה , שחלקה הראשון , ( 1816-1814 ) שנכתב גרמנית והיה מיועד בעיקר לשלטונות האוסטריים ולאצולה , הוקיע את החסידות , את תורתה ( שפרל גילה בה בקיאות יתרה ) ואת
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|