|
|
Page:27
התפתחותה . בהדגשות שונות ( כגון בנוגע לעקרון ההשכלה הלימודית כפשוטה – הדגשה יתרה בכתב העת הצפירה ; הדגשה פחותה כלשהו בכתב העת ה " מתחרה , " המליץ ) הם היו יסוד התוכנית הקבועה של הספרות ושל כתבי העת המרכזיים , ששימשו במשך מאה שנות התפתחותה של ספרות ההשכלה זירות התפתחותה העיקריות : המאסף ( קניגסברג , ברלין , ברסלאו , ( ביכורי העתים ( וינה , ( כרם חמד ( וינה , פראג , ( כוכבי יצחק ( וינה , ( החלוץ ( למברג , פראג , וינה ומקומות אחרים , ( המגיד ( ליק , ברלין , ( המליץ ( אודסה , סנט פטרבורג , ( הכרמל ( וילנה , ( הצפירה ( ורשה , ( השחר ( וינה , ( הבוקר אור ( למברג . ( עיון ברשימת כתבי העת האלה ובמקומות הידפסם יכול ללמד גם על השינויים שעברו על ספרות ההשכלה העברית במהלך התפתחותה . בולט לעין מסעה הגיאוגרפי מן המערב למזרח וכן מן הצפון לדרום . אמנם , מקום הופעתם של כתבי העת אינו מלמד בכל מקרה על מרכז הפעילות הספרותי של תקופת הופעתו . למשל , כתבי עת עבריים המשיכו להידפס בווינה גם לאחר שכבר לא היתה בעיר זו קהילת קוראים עבריים משום הנוחות של ההדפסה בתנאי החופש היחסיים ששררו בתחומי הקיסרות ההאבסבורגית לעומת האיסורים , הקשיים ואימת הצנזורה שהכבידו על הדפסת כתבי עת בתחומה של הקיסרות הרומאנובית . כך , למשל , השחר של פרץ סמולנסקין נדפס בווינה אך מרבית קוראיו , כמו מרבית המשתתפים בו , חיו בתחומי המדינה הרוסית . עם זאת מספרות העובדות הביבליוגרפיות על תנועה מתמדת של מרכז הפעילות הספרותית העברית במשך המאה ה . 19– תחילה הוא מצוי בעיקר בפרוסיה , בבירתה , ברלין , ובבירת חלקה המזרחי , קניגסברג . אחר כך הוא נודד לאורך הציר צפון-דרום , שהוא גם "קו התפר" בין יהדות גרמניה ליהדות המזרח ( ברסלאו , ( ונקבע בווינה . מכאן הוא פונה לאורך הציר מערב-מזרח לבוהמיה ( פראג ) ובעיקר לגליציה ( למברג , ( שתיהן בתחומי הקיסרות ההאבסבורגית . מן הדרום הגליצאי הוא פונה צפונה , חוצה את גבול הקיסרות הרומאנובית , ומתבצר תחילה בצפון הליטאי ( וילנה , ליק ; העיר האחרונה אמנם שרויה כבר בתחומי פרוסיה המזרחית . ( לאחר מכן הוא יורד מחדש לדרום האוקראיני וכן פונה דרומה–מערבה לבירת פולין . לקראת סוף המאה הוא נקבע בעיקר על גבי הציר אודסה-ורשה , הנותר גם בבחינת האדן שעליו מתבססת הספרות בתקופות "חיבת ציון" ו"התחייה" עד למלחמת העולם הראשונה . שני גורמים המשלימים זה את זה סיפור הנדודים של כתבי העת העבריים ממקום למקום מלמד הרבה על מקורותיה החברתיים של ספרות ההשכלה . שני גורמים היסטוריים–חברתיים שונים ומשלימים זה את זה מסבירים את משמעות הנדודים הללו . האחד הוא פרשת התפתחותה של הבורגנות היהודית במרכז אירופה ובמזרחה . בורגנות זו , שנטלה חלק פעיל בפיתוחה של הכלכלה הקפיטליסטית בחלקים אלה של אירופה , היתה הבסיס החברתי והכלכלי של תנועת ההשכלה וספרותה . כאנשים שבאו במגע מתמיד עם אוכלוסייה לא יהודית ועם השלטונות והרשויות , קשרו קשרים כלכליים וחברתיים עם מייצגי התרבות הרשמית , נחשפו לספרות האירופית בת הזמן , ופעלו לפירוק מדינת הקאסטות הפיאודלית ולחיזוקה של המדינה הבורגנית המודרנית התובעת יחסים ישירים בין השלטון המרכזי לאזרח היחיד , האמינו הסוחרים , הבנקאים והקבלנים היהודיים החדשים בצורך בשינוי דרסטי של החיים היהודיים המסורתיים . השינוי יאפשר שיתוף גובר והולך של היהודים בתהליכים החברתיים והכלכליים ששינו את פני החברה בארצות אירופה : בחינוך , במקצועות ובפרנסה , בלבוש , בידיעת לשונות המדינה , בפירוק הזיקה הבלבדית של הציבור היהודי אל מסגרות הקהילה ויצירת קשר בינו לבין השלטון המרכזי . כל השינויים הללו יביאו – כך קיוו – לשינוי המעמד החוקי של היהודים במדינות אירופה ולעשייתם לאזרחים שווי זכויות של מדינות ליברליות–מודרניות . תנועת ההשכלה ביטאה באורח ישיר את שאיפותיהם והשגותיהם של אנשים אלה , והם תמכו בה ובספרויות שהפיצו את בשורתה – גם כאשר הם עצמם ובני ביתם כבר לא היו בבחינת קוראים של הספרויות העבריות , שכ ונו בעיקר לאלה שעדיין לא עברו את תהליך המודרניזציה . בין השאר נעשתה הבורגנות היהודית לפטרונית העיקרית של ספרות ההשכלה העברית . קבוצת המשכילים , שיסדה את כתב העת המאסף , הזכירה בפמפלט שבישר על הופעתו הקרובה את " גבירי קהילתנו מיקירי רוח המתנדבים בעם לתת סך מסוים לתמוך את החבורה הזאת . זוכרם , אלוה , לטובה . " גם בעתיד יתרמו גבירים כאלה את תרומותיהם ויימצאו תדיר ברשימות המנויים או ה " פרנומראנטים " ( המנויים מראש , ( כלומר , הנדבנים , שנדבותיהם אפשרו הופעת ספר זה או אחר , ומחברו גמל להם בהזכרת שמותיהם בסוף ספרו . התפתחותה של ספרות ההשכלה היתה תלויה אפוא , כלכלית וחברתית , בהופעת הבורגנות היהודית בחלקיה השונים של אירופה – בתנאי שבאותם חלקים קיימת גם קהילה יהודית גדולה יחסית , שלשון המקום עדיין לא שגורה דיה בפיה ושהמסגרת הדתית–העדתית שלה עדיין חזקה דיה להפרדה תרבותית כמעט מלאה של הקהילה מסביבתה הלא יהודית . במקום שבו תנאי זה לא היה קיים , כגון בצרפת , כמעט לא היה צורך ומניע לפיתוחה של ספרות עברית . אפילו נזקקו בני הקהילה היהודית לספרות מיוחדת שנכתבה בשבילם על ידי יהודים , זו נכתבה בלשון המדינה .
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|